השני. ח' באלול-גרסת הסרוויז

הפוסט השני, והשבוע על מנהג יפה שהיה נהוג בנהלל, שחוגגת היום 96 שנה לייסודה, קנייה משותפת של מתנת חתונה מהציבור כולו לנישאים החדשים.

בחורה עם מחשב נייד

וכך, עבר חלף לו שבוע , והנה, השני.
קשה היה שלא להבחין בשבוע המרגש שעבר עלי, פתיחת הבלוג והתגובות היתה רק חלק ממנו.
חגגתי 58, וכן יום נישואים, 35 שנים. כן, באותו יום ממש, צירוף שהיו שנים שחשבתי שאין טוב ממנו, והיו שנים שחשבתי שזו טיפשות גדולה, אבל הוא נולד בעיקר מתוך התחשבות של ילדים בני 23 בלחצים של בני משפחה אחרים.
IMG-20170824-WA0025
אז ה- 35 שנה, זה מספר שגורם גם לי לקחת צעד קטן לאחור, ולחפש את הזוג הבא בימים שחוגג , וקצת לא להבין, שזה אנחנו.
כשיצאנו מההופעה בקיסריה, כטוב ליבנו הצעיר בעצמנו, עם הילדים סביבנו, בא לנו להצטלם, מין פראפרזה על תמונת חתונה של זוגות על רקע השקיעה בחוף (מה שמעולם לא עשינו, אם מישהו תהה) הבנות צילמו. יצא מצחיק לאללה. אני לא אשתף את התמונה, אבל אשתף בעוד עיקרון של הבלוג הזה. הבלוג הוא שלי, אני מספרת על עצמי. משפחתי האהובה היא החלק המשמעותי בחיי, אבל הם לא "אשמים" שבא לי לכתוב….
נסענו כולם הביתה, ולקראת צהרי המחר, נערכנו בעצלתיים מנומנמים לאירוע המרכזי של החגיגות, בלי שמלות חגיגיות, בבגדי בית נוחים ומרווחים, אבל בשולחן השקענו, והנה מתחיל הסיפור המרכזי, שמשלב אהבות רבות שלי על שולחן הבראנץ' של החגיגות.

הסרוויז על המפה. ארוחה חגיגית
הסרוויז על המפה. ארוחה חגיגית

על השולחן נפרשה מפה שתפרתי מבד שקניתי באחת מקניות הבדים שלי (גם על זה עוד אכתוב) והושם הסרוויז החגיגי.וכאן אני משלבת אהבה נוספת, והיא אהבתי לנהלל, שחוגגת בח' אלול, שזה היום 96 שנים,(וגם על זה עוד אכתוב ואכתוב)

נהלל-הצלמת האמנית מרינה פורמן לוי
נהלל- צלמת החקלאות -מרינה פורמן לוי

הפעם כותבת על מקורו של הסרוויז. אז "אצלנו בנהלל" היה פעם מנהג מקסים, כאשר זוגות נישאו, הכפר כולו הוזמן בהזמנה יפה ומעוצבת על "לוח המודעות" לחתונה. אבל ההודעה האמיתית היתה אצלנו בשכונה בדמותה של רות רכלבסקי ז"ל (רות שמחוני-שגם עליה עוד אכתוב באהבה).רות היתה אוספת הכספים השכונתית, וגם אחראית ומתאמת צוות האוספות של "כל נהלל". היא היתה דופקת על הדלת ונכנסת בשעת אחר הצהרים, עם שקית ניילון קטנה עם מחברת ועט, מתיישבת על יד השולחן, ואומרת לאמי "יש לנו כמה חתונות הקיץ", ומיד מונה את כל המתעתדים להינשא. וככה היינו יודעות מהן החתונות הצפויות. אמא ז"ל היתה מוציאה מהארנק סכום של עשר לירות, או שקל…לכל חתונה וחתונה, ורות היתה רושמת. הכסף מהשקית, התווסף לכסף שנאסף בכל השכונות האחרות של הכפר, והזוג היה נשלח אחר כבוד, לבחור ב"קלאס" בטבעון את המתנות מהכפר.

כשאני חושבת על זה עכשיו, נראה לי שבנהלל המציאו את ה WEDDING LIST (הגיוני, לא?) אז בחרנו סירי נירוסטה של "סולתם", סכום, וסט אוכל חגיגי, אבל ממש, סט "הנשיא" של נעמן.
צוות האוספות בפיקודה של רות (נו..פלא שהנכד שלה,עמיקם, הוא מפקד חיל אויר החדש), היה מתאם הגעה ערב לפני החתונה,ברוב טקס וכוונה היו מתיישבות האוספות. בדרך כלל היה זה בחצר, תוך כדי ארגון והכנת השטח לחגיגה הגדולה עצמה. במושגים של היום, הייתי אומרת שזה ממש היה "פרומו לחתונה", מתכבדות, משוחחות, ומעניקות את חבילות השי הלא רשמי, אבל המאוד חם מכל חברי הכפר. מהכפר היינו מקבלים את "ספר נהלל" (או ליתר דיוק "ספר היובל"), אבל גם זה לבלוג אחר…
רות כבר איננה, לדעתי גם רבות מהאוספות האחרות. המנהג נמוג ונעלם במעבר בין הדור השלישי לרביעי. החתונות גם הן כבר לא אותו דבר (גם אנחנו..)"נעמן "מזמן כבר לא מייצרים, אבל הסט ואתו הזיכרון המתוק נשאר!
ו..את מה שלא נשאר, השלמתי לא מזמן ב”ג’רג’ סייל” ב”חצר האחורית” בציפורי, כשפתאום ראיתי את הסט החגיגי שלי מפאר שולחן תצוגה. אבל זה כברלבלוג אחר.
IMG-20170421-WA0010

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.