השוקולד של הסופלה

בחורה עם מחשב נייד

עבר עשור וקצת מאז שטעמתי את סופלה השוקולד המלכותי ב"פיצה הישנה" בדרמקוט אך הטעם העדין והחושני עדיין נשאר בפה כמבקש להזכיר לי את החוויות, ובעיקר את התובנות, שלקחתי איתי מהמסע המופלא הזה להודו. הכרתי אנשים נפלאים שהפכו לחבריי הטובים, ביקרתי במקומות ונופים משגעים שממלאים את חלומותיי בכל הזדמנות, אך יותר מהכל הכרתי את עצמי. כן, קלישאה ידועה – לנסוע להודו כדי לגלות את עצמך. שטויות, גיליתי את עצמי עוד בארץ אבל כנראה שהייתי צריכה להתרחק קצת כדי להביא את זה לידי ביטוי. ניסיתי הכל (חוץ מבנג'י), עשיתי הכל (חוץ מקעקוע) והוצאתי הכל רק לא העליתי את זה על הכתב.

כבר עשור וקצת שאני מנסה להתיישב ולכתוב את סיפור המסע שלי להודו אבל תמיד נמצאו תירוצים שונים ומשונים שהרחיקו אותי מהמקלדת וגרמו לי ליפול לאותה שגרה ממכרת. שגרה שהשכיחה ממני כמה תובנות חשובות על החיים, על אהבה וזוגיות, על חברות, ואני מנסה בכל מאודי לשחזר אותן לפרטי פרטים. לא פעם העברתי לעצמי בראש את סרט המסע שלי ואת הקורבנות שהסכמתי להקריב בזמנו למען, איך נקרא לזה, "עתיד טוב יותר", אך כל פעם מחדש מצאתי את עצמי תקועה על אותה תמונה שלא עוזבת אותי: סופלה השוקולד. נשמע מצחיק, אה? אותו סופלה הפך עם השנים לסמל ולתמצית, מבחינתי, למה שנקרא "החיים" ואפשר לקחת ולעשות לו אנלוגיה לתחומי שונים ומגוונים. החיים כסופלה מלאים בהפתעות. אפשר למצוא בהם הזדמנויות נדירות (לאכול באירועים מיוחדים), הרפתקאות חד-פעמיות (כמה פעמים יצא לכם לשחות בשוקולד?), היכרויות מפתיעות (נסו להכניס שוקולד לבן פנימה עם אגוז לוז) ועוד. מצד שני אפשר למצוא בהם גם אכזבות (הסופלה לא תפח כמו שצריך), רגעי שבירה ומחנק (אם הוא לא אוורירי מידי או שברירי), קושי וכאב (בלילה סמיכה שגורמת למחושי בטן), קריסת מערכות כללית (זה מה שקורה כשהסופלה לא עומד בלחצים או בטמפרטורה לא מתאימה), או סתם דכדוך או דיכאון (כשקצף הביצים שלך לא עומד בסטנדרטים והסופלה שוקע).

הסופלה, אותו בלון נפוח מלא בשוקולד, יכול להיות האגו שלך המרוכז בעצמו ובטובתו, המאיים לפרוץ אם רק תתבקש לספר על עצמך. הוא יכול להיות העבודה החונקת אותך מכל כיוון שעוד שנייה אתה עומד להתפוצץ, או לחילופין החברה שלך שלא מאפשרת לך תנועה במרחב המגודר שהוקצה לך ואתה מרגיש כאילו חומת ברלין עדיין עומדת על תילה. הסופלה יכול להיות בחורה עם "יופי פנימי" שמחכה שיגלו אותה או כל אחד שרק מבקש שיתנו לו מעט יחס אישי. בקיצור, הסופלה הוא החיים והחיים הם כמו סופלה: מתוקים ונימוחים עד שלא נשאר מהם כלום, מטפחים הרים וגבעות לעיתים ללא כל בסיס מוצק, מערימים עליך קשיים בלסיים אחת ולתמיד את המצב בו אתה נמצא, נראים קלים כנוצה אך מסתברים כיציקת בטון שיושבת לך או עליך, ולבסוף אתה לא מבין איך אתה חוזר על הטעויות שלך כל פעם מחדש (אי אפשר לעמוד בפני טעמו של הסופלה).

אז נכון, עשיתי כמה טעויות בחיים שלי, חלקן ממש לאחרונה, ואני לא מצטערת (בעצם אולי על אחת או שתיים), ועדיין עולה בי הצורך לטעום את הסופלה האגדי הזה ולחיות בתוכו. אז מה אם כבר מזמן יבש השוקולד על הצלחת והניסיון ללקקו רק פוצע את לשוני שוב ושוב. אז מה אם קיים חוסר וודאות לגבי מה שאמצא בתוכו או מעליו? מה יותר נפלא מלצלול פנימה אל מעיין השוקולד הלא נודע? איך אזכר בטעמו של אותו בלון נפוח מקושט באג'נדות למכביר אם לא אעז? אם לא אנסה לא אדע!! מהו הטעם לחיים, אם כך? וכך במכת כפית אחת אני פוצעת את המעטה המפתה ומיד פורץ השוקולד החם והמתוק שלוקח אותי למחוזות אחרים. אל האושר והשקט הנפשי שיש שם עמוק בפנים, וגורם לי להתעלות על עצמי ולעשות דברים שאף פעם לא עשיתי. לנסות ולהתנסות.

הרבה לא גיליתי על עצמי בהודו, רק כשחזרתי לארץ הבנתי כמה דברים שעודם מהדהדים בי ומזכירים לי מידי פעם לא לשכוח את מה שחשוב באמת. לא להתעקש על שום דבר, לראות את החיובי והטוב בכל צעד ומעשה, לא להתעכב על כלום ולהתנער ממה שמעכב אותי, לרדת לעומקו של עניין ולהסתכל לפחד בעיניים, ויותר מכל להעז, לנסות, ולטעום כל פיסת סופלה אפשרית שהחיים מציעים לי. בתיאבון !!