הרהורים על הבחירות בישראל

בחורה עם מחשב נייד

התהפכות היוצרות ויצור הפכים

עד לא מזמן, לפני כמה עשורים בודדים, נחלקו הדעות בישראל לשלושה מחנות ברורים יחסית: אנשי השמאל שדגלו בכלכלה סוציאליסטית, בהכלת המיעוט הפלסטיני וסלילת הדרך לשלום ערבי-ישראלי, והפרדת דת ומדינה. למולם, עמד מחנה הימין עם שוק חופשי, החלת ריבונות על שטחים שנכבשו (רמת הגולן וחצי האי סיני) וביסוס הקשר למסורת ישראל. וביניהם עמד מחנה המיעוטים (חרדים וערבים) וכאלה שרצו להיות מיוחדים ונמנעו מלהחליט ושהיו למיעוט (בימינו קוראים להם "מרכז")
כיום, נראה כי המפה הפוליטית עברה שינוי קיצוני. לא עוד מפלגות המבוססות על אידיאולוגיה ברורה (למעט מפלגות קצה כמו מרצ) אלא מכלול של מפלגות נטולות מצע, שכל מה שהם יודעות לומר לבוחרים זה למה לא לבחור במפלגה היריבה ("רק לא הוא" סטייל).
לא זאת, אלא שהבחירות, במקום להיות חג לדמקורטיה ולייצוג העם, הפך לזירה בה אפשר לנגח כל מועמד באשר הוא, וכל שאתה צריך הוא מספיק זמן ושרירי אגודלים כדי לשפוך חמתך על הגויים שהמצאת, ולו רק שיבחרו בך בשיטת האלמינציה ("אני לא טוב, אבל אני פחות לא טוב מהיריב שלי"). אנשים בעלי אג'נדה זהה מייצרים לעצמם יריבים ולו רק שיוכלו לזכות בכסא. (למשל לפיד-גנץ, פייגלין-בנט, גבאי-כחלון)

ייצוג הרוב או הרבה מייצגים?!
מה שמוביל אותי לנקודה השנייה. מרוב שכל אחד רוצה להיות בעמדת השפעה ובראש רשימה, אנחנו מקבלים את אחת ממערכות הבחירות העמוסות שלנו. לצורך ההשוואה, בבחירות הקרובות מתמודדות 45 (!) מפלגות, לעומת 25 בבחירות הקודמות. נכון שהמספר עולה עם השנים, אבל לצורך העניין, בבחירות 1973 למשל התמודדו 21 רשימות. מפלגות רבות מציגות אג'נדה מאוד ספציפית שגורמות למפה הפוליטית להתערער (מפלגת העצמאים או מפלגת צדק לכל למען בעלי החיים). הרי הייצוג בכנסת הוא יחסי (ופה אני לא נכנס למתמטיקה…) וקולות כאלה שהולכים לאיבוד רק גורמים לפער בין הייצוג האמיתי לזה שבפועל. זה המקום לציין לשבח את המפלגות החרדיות שפועלות (לפחות כלפי חוץ) במטרה להתאחד לרשימה אחת, ולציין לרעה את הערבים שיכורי ההצלחה שלא השכילו לרוץ ביחד גם בבחירות הקרובות (וכבר איבדו 2-3 מנדטים בסקרים)

על חרבך תחיה
לא יודע אם שמתם לב, אבל הבחירות הקרובות הם בין גנרלים. מביבי ובנט ששירתו כקצינים בסיירות מובחרות, רם בן ברק שהיה משנה לראש המוסד והאלופה ברביבאי מיש עתיד, תא"ל גל הירש ממפגלת מגן והרב פרץ בבית היהודי, וכמובן הרמטכלים גנץ-יעלון. מעניין לראות כי דווקא מפלגות הימין ואלו הקורצות ימינה, המנסות להסיר מעליהן את התדמית המליטריסטית, הצטיידו בסוללת ביטחוניסטים.
מה זה אומר עלינו כעם המתהדר בהיותו רודף שלום וצדק עולמי?! האם באמת נוכל ככה להוכיח לעולם שאנחנו רוצים שלום??

ולקינוח: לפני שאנחנו רצים לבחור, האם באמת החלטנו לבחור במפלגה, על שלל מועמדיה, או שמא חטאנו כמו כולם ורצנו לבחור רק לפי העומד בראשה..