במאמר שלהלן עו"ד אודליה אלטמן נדרשת לשאלה של הגדרת מעמדם של הידועים בציבור מבחינה חוקית, וכן מפרטת מהן זכויות וחובות הידועים בציבור. כן משווה עו"ד אלטמן בין מעמדם של הידועים בציבור למעמדם של זוגות הנשואים זל"ז כדת משה וישראל. עו"ד אלטמן דנה בהמשך במצב החוקי מבחינת תשלומי תמיכה, כעין מזונות, שיתוף ברכוש, ומנגד לו שיתוף בחובות, וזכויות הירושה לאחר המוות, כאשר בכל אחד מהנושאים הללו קיים דימיון בין ידועים בציבור לבין זוגות נשואים, אך קיימים גם הבדלים.
חשוב לדעת כי הידועים בציבור אמנם אינם נשואים זה לזה, אך ייתכנו מקרים בהם יוכרו כידועים בציבור אנשים שנשואים לבני זוג אחרים, אך חיים בנפרד מהם, קרי חיים יחד עם בני זוגם הידועים בציבור.
כמו כן, מעטים יודעים כי לעתים בית הדין הרבני מכיר בידועים בציבור כזוג נשוי לפי ההלכה, וזאת כאשר יש להם ילדים משותפים, ואז דורש מהם לבצע גט כאשר הם נפרדים זמ"ז, אחרת לא יוכלו להינשא לאחרים.
חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הגישה בחודש יולי 2010 הצעת חוק הבאה לאסור ניהול קשרים עם מספר ידועים בציבור, במטרה למנוע מקרים כגון ריבוי הנשים של גואל רצון, וביתר שאת כדי להילחם בתופעה של החזקת מספר נשים, ללא נישואין, הנפוצה לדבריה של חברת הכנסת בחברה הבדואית בישראל, וגורמת לניצול האישה.
מי הם למעשה הידועים בציבור? עו"ד אלטמן מסבירה כי אין במדינת ישראל חוק מיוחד המגדיר מי הם ידועים בציבור. אמנם, קיימים חוקים אחדים הנוקבים במונח זה, כאשר חלקם מגדירים אותו, הגדרה הטובה רק לצורכי אותו חוק, ואילו האחרים אינם מגדירים כלל את המונח, או שמגדירים אותו רק לצורכי אותו חוק מסוים. ההגדרה למושג ידועים בציבור נמצאת בפסיקת בתי המשפט, והם אלה אשר קובעים בכל מקרה ומקרה לגופו, בדיעבד, כאשר אחד הצדדים מגיש תביעה בעניין, אם הצדדים היו ידועים בציבור אם לאו. עיקר הפסיקה העכשווית הינה של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין לעבודה.
לאחר שניתק הקשר בין הידועים בציבור, קורה לעתים קרובות שאחד מהם תובע זכויות, נכסים או כספים מן האחר, מכוח היותם לטענתו ידועים בציבור, כאשר האחר מכחיש בדיעבד כי הקשר עלה למדרגה של ידועים בציבור. אם הראשון לא יצליח להוכיח את מעמדו, הוא לא יזכה בתביעותיו.
מי הם הידועים בציבור? עו"ד אודליה אלטמן מבהירה כי בניגוד למה שאפשר לחשוב לפי המילים שנבחרו לתיאור המושג הזה, אין הכוונה לאנשים שהציבור חושב בטעות כי הם בני זוג נשואים, או רואה בהם בני זוג. לא ולא. נהפוך הוא. הכוונה היא לאנשים שהם עצמם רואים את עצמם כבני זוג, למרות שלא נישאו זה לזו.
עו"ד אודליה אלטמן מגדירה את שני ההיבטים הנחוצים, שיוצרים סטאטוס של ידועים בציבור: האלמנט הראשון הוא אלמנט כלכלי של ניהול משק בית משותף, והשני הוא אלמנט אישי של קיום יחסי קרבה אינטימיים, אהבה קירבה ושותפות גורל, בדומה לבעל ואישה. מבחנים אלה נקבעו בפסקי דין של בתי המשפט, ולאו דווקא בדברי חקיקה.
הזכויות והחובות של בני זוג שהוכרו כידועים בציבור, מתארת עו"ד אלטמן, דומות מאד לאלו של בני זוג נשואים. מה הן הזכויות והחובות של בני זוג שאינם נשואים זה לזה, אך חיים יחדיו כידועים בציבור? להלן עונה על השאלה הזו עו"ד אודליה אלטמן, אשר עוסקת זה מעל 20 שנה בתחום הגירושין, ונחשבת לסמכות ואוטוריטה בתחום, עד כדי כך שמשרדה דורג במקום הרביעי בארץ בתחום הגירושין. עו"ד אלטמן קובעת כי למעשה קיים דמיון רב בין המאפיינים המשפטיים של ידועים בציבור לבין היחסים המשפטיים של בני זוג נשואים:
ראשית, ישנה הזכות לתבוע תמיכה כלכלית, מעין דמי מזונות, אף כי אצל ידועים בציבור מכנים אותם "דמי מעבר", "דמי שיקום" או "דמי הסתגלות". השוני הוא שאצל ידועים בציבור לעתים פוסקים סכום חד-פעמי אחד גדול, במקום תשלומים שוטפים חודשיים. כמו כן, אישה נשואה יכולה לקבל מזונות לכל ימי חייה מבעלה, ואילו הידועה בציבור לעומתה תקבל תמיכה רק לתקופה מוגבלת, עד שתעמוד על רגליה שלה לאחר הפירוד. כמו כן, לידועה בציבור אין כתובה שתזכה אותה בסכום כספי קבוע מראש, שיעזור לה להשתקם לעת ניתוק הקשר.
שנית, קיימת הזכות לתבוע שיתוף ברכוש שנצבר ע"י הצדדים במהלך החיים המשותפים, בעיקר רכוש ביתי בשונה מרכוש עסקי. ההבדל הוא שאצל בני זוג נשואים קיים שיתוף מלא גם בנכסים עסקיים, כמו חנות, מפעל, משרד או מוניטין עסקי, ואילו אצל ידועים בציבור נחוצה מידה גבוהה יותר של הוכחה לשיתוף בהם, כך שקשה להם יותר להצליח בתביעה כזו. קשה, אך לא בלתי אפשרי, וכל מקרה לגופו.
שלישית – הידועים בציבור יורשים האחד את האחר לאחר מותם, כאילו היו נשואים זה לזו, ובתנאי שאינם נשואים לאחרים, כך לפי חוק הירושה, בירושה על פי דין, קרי כשלא הושארה צוואה הקובעת אחרת. ההגבלה האוסרת על נישואים לאחרים קיימת לפי חוק הירושה. אם אחד הידועים בציבור מניח צוואה, ובה אינו מוריש דבר לידוע בציבור השני, רצונו יכובד, והשני לא יירש מאומה. ואולם, עו"ד אלטמן מוסיפה כי הידועים בציבור יכולים לפי חוק הירושה גם לתבוע מזונות אחד מעיזבונו של האחר לאחר מותו, ולא רק לקבל "מזונות" בעת ששניהם עדיין בחיים. אם אחד מהידועים בציבור נפטר, ולא הוריש בצוואתו דבר לבן זוגו, אזי בן הזוג הנותר בחיים יכול להגיש תביעה למזונות מן העיזבון, וכך לקבל בכל זאת חלק מכספי העיזבון, למרות שלא נבחר כיורש, ולטרוף אותם מידי היורשים.
עו"ד אלטמן מדגישה כי לא קיים מרשם של ידועים בציבור בישראל, ולפיכך אין מעקב מדויק אחר המספר האמיתי של משפחות שחיות כך, ללא נישואין בין הגבר והאישה, למעט מידע עקיף עקב רישום ילדים משותפים במשרד הפנים.
עו"ד אודליה אלטמן מתייחסת להצעת החוק הנ"ל של ח"כ חוטובלי, שמטרתה להטיל עונש מאסר בן חמש שנים על מי שינהל שתי מערכות יחסים של ידועים בציבור, או יותר, ומעירה כי אין דרך יעילה לחדור לרשות הפרט ולאכוף חוק כזה, בהעדר מרשם של ידועים בציבור. עו"ד אלטמן סבורה כי לא ראוי להתערב בחופש הפרט, ולאסור על אנשים בוגרים לחיות באופן שאינו מסורתי. הצעת חוק זו, של חברת הכנסת ציפי חוטובלי, מכוונת בעיקר למגזר הבדואי, ולמקרים חריגים כגון זה של גואל רצון.
עו"ד אלטמן מציינת כי בישראל קיימים מקרים של ריבוי בני זוג ברשות החוק. עו"ד אלטמן מפרטת כי בית הדין הרבני מוסמך להתיר לגבר ליהודי מסורב גט לשאת אישה שנייה מבלי להתגרש מאשתו, מבלי שיואשם בעברה של פוליגמיה (ריבוי נישואין), שהינה עברה פלילית שדינה מאסר. הליך כזה נקרא "היתר נישואין". נשים אינן יכולות לקבל היתר דומה, ולכן אם אינן יכולות לקבל גט מן הבעל לו נישאו, כיון שזה נעלם או ברח מהארץ, או פשוט מסרב להתגרש מהן, הן תישארנה עגונות.
עו"ד אודליה אלטמן מעבירה ביקורת על המצב המשפטי הבלתי שיוויוני בישראל, בו גברים יכולים להיות נשואים לשתי נשים, באישור החוק, לפי היתר של בית הדין הרבני, בעוד שלנשים לא קיימת אפשרות כזו, לקבל "היתר נישואין". עו"ד אלטמן מבהירה כי הגבר, בניגוד לאישה, זקוק לגט פחות, כיון שילדיו מאישה שאינו נשוי לה אינם נחשבים ל"ממזרים" לפי ההלכה, אלא אם כן היא עצמה נשואה לאחר. גבר שאשתו מעגנת אותו יכול להוליד ילדים "כשרים", שאינם פסולי חיתון. לא כך האישה. לדעת עו"ד אלטמן, חשוב מאד למצוא פיתרון דווקא לנשים, אשר אם תלדנה ילד לגבר אחד כשעודן נשואות לגבר אחר, כיון שאותו גבר אחר מסרב לתת להן גט, הילד הזה שייוולד יהיה ממזר, ולא יוכל להינשא ברבנות.