הפרה האדומה

סיפור מורכב, עם ראש וגם עם זנב, קשה לעיכול לצמחונים, המערבב ומשלב מאכלים, תכנים וחגים. נוגע במילים, תמונות וסרטים מההווה הקרוב ומהעבר הרחוק, שלי, שלנו ושל מושב נהלל

בסיפור הזה אני מנסה ליצור חיבור בין כמה אירועים וחגים שלכאורה בכלל אינם מתחברים. אתם יודעים, גם אם החיבור לא נראה הגיוני בהתחלה, בסוף הכל יסתדר. כמעט כמו שלאותה פרה שנפלה  בבוקרו של ה"בלאק פריידי" לבור השתן בנהלל, לא היה שמץ של מושג שהיא תחגוג בערבו של יום את "כ"ט בנובמבר" בשירים וריקודים, תמלמל מילות תודה גם ללא תרנגול הודו על שולחנה, ותהפוך לכוכבת היום, וגם לכוכבת  הבלוג שלי.

אז לחבר את  "כ"ט בנובמבר", "בלק פריידי"ו"חג ההודייה" זה קל. ביום שישי האחרון חל ה- 29 לחודש נובמבר, שידוע אצלנו הישראלים, שלומדים היסטוריה וגם זוכרים ומפנימים אותה, כיום  בו אישרה מועצת האו"ם את "תוכנית החלוקה" וקבעה שתהיה לנו מדינה. השנה יצא שבמספר בתי- ספר תיכון התקיים ביום ה-כ"ט בנובמבר מבחן שאחד מנושאיו היה הכ"ט בנובמבר. בעוד המורים נהנו מעצמם שהקלו על התלמידים, והקלו עליהם לזכור את  התאריך ההיסטורי,  התלוננו התלמידים שהמורים הרסו להם את חדוות הקנייה של "בלק פריידי".

"בלק פריידי" הוא לא חג ישראלי ,לאומי, מודרני כמו הכ"ט בנובמבר , אלא הוא חג "מדאורייתא" (בארמית-מהתורה)  תורת הצרכנות האמריקאית שמייחדת את יום השישי האחרון של חודש נובמבר לקניות מוזלות מאוד בחנויות  וברחבי הרשת. ישראלים רבים אימצו לליבם חג זה בחום רב. עד כדי כך ששמעתי משי פירון, שר החינוך לשעבר, בהרצאתו בנהלל השבוע על אחד מבתי הספר התיכוניים בארץ בו המורים שחררו את התלמידים שעתיים מוקדם יותר, כדי שיספיקו להגיע בזמן הביתה "להכניס חג"  ולרכוש.

לנו התווסף השנה לאותו יום חג, גם "חג ההודייה" שהוא חג אזרחי, משפחתי ,אמריקאי, החל ביום החמישי הרביעי בחודש נובמבר, בו מודים בהסבה סביב שולחן משפחתי גדול עליו ניצבים תרנגול הודו צלוי, ומעדנים נוספים על היש. למרות שאישי זאב נולד וגדל בארצות הברית, ויש לו שורשים, את "חג ההודייה" הם לא העלו איתם לארץ. כנראה מחוסר המקום בחלל הדירה הקיבוצית. אבל זכינו בזוג  חברים ישראלים, ששהו מספר שנים בארה"ב, והם נוהגים באופן מסורתי לחגוג את החג. השנה נענינו להזמנתם הלבבית להצטרף אליהם לשולחן החג.  כל חג שיש בו "הכרת תודה" מוצא חן בעיני מעצם הגדרתו,ובטח אצל מארחים כאלו. 

מטעמים משפחתיים ישראלים נחוג החג ביום שישי בערב, סביב שולחן השבת. אחרי הקידוש, לאור נרות השבת והתייחסות  לפרשת השבוע עברנו לתרנגול ההודו.

IMG_20191129_195138_1024x768

לפני שאמשיך ואסבך  את העלילה, רק  אוסיף לטובת מי שאולי שכח, שאני "נהללית" מבטן ומלידה. לנו "הנהללים" יש יחס מיוחד לחיות בכלל, ולתרנגולי הודו בפרט. במשך שנים רבות היה גידולם ענף  מרכזי במושב, עד כדי כך שישנה אגדה מקומית שמספרת שבאותן שנים,  אם רצית לקבל את התייחסותו של מזכיר המושב לעניין כלשהו, שאיננו תרנגולי הודו, היית צריך להיכנס למשרדו  עוטה נוצות  תרנגול הודו על ראשך .

עד כאן, הצלחתי לעשות די בקלות את החיבורים בין החגים, ואני מניחה שהצלחתם לעקוב אחריי. מכאן, הסיפור רק הולך ומסתבך.  בצהרי אותו שישי, נצטרף לו  חג נוסף, שגם הוא די מסורתי. אוהדי "הפועל תל -אביב"( הנקראים גם "האדומים") חגגו עוד הפסד ספורטיבי בהיכלם הביתי. אישי ובני משתדלים לא לוותר על חגיגה שכזו, ואני לא מוותרת אגב קיום המצווה שלהם, על ההזדמנות החגיגית  לבקר את נכדתי הקטנה בתל-אביב. נהנית מהעובדה שעומדות לרשותי  מספר רב של שעות עד שיסתיים המשחק, ועד שניסע בהמשך הערב אל החברים המתגוררים אף הם באזור המרכז לחגוג את "חג ההודיה".

כבר המפגש שלי עם הקטנה והוריה ,  נערך כיאה לתל אביבים בצהריי יום השישי  ב"בית הקפה השכונתי".למרות שמבנהו הפיזי של בית- הקפה, מזכיר לי את העמק, ואת "התחנות הלבנות" שהיו זרועות בנופו (כפי שכתבתי בפוסט אחר) בעבר הוא שונה לחלוטין. הקפה מוגש כאן בדיוק במידה הנכונה,  בכלי הנכון ובטעם הנכון, עם "שיק" תל אביבי. בעוד המלצרית החביבה והחייכנית מחפשת אותי עם ההזמנה שהזמנתי בדלפק, בין היונים המעופפות והאנשים שיושבים להם סתם ככה בשמש החורפית החמימה, אני מהרהרת לי שהם, העירוניים, מתנהגים כאילו אין בכלל עבודה בעולם. היצע הכריכים והמאפים ממש מבלבל, הכל מוקפד ובטוב טעם, ממש כמו בעיר הגדולה. מה אגיד לכם, לא רק שהייתי לבושה ב"בגדי העיר" שלי, אלא הרגשתי עירונית מבטן ומלידה. נשאבת הסתכלתי על כל האנשים,  ושאלתי את עצמי בהרהור של כפירה, האם אני יותר "עכבר הכפר" המתרוצץ בין רגלי הפרות ברפתות , או אולי בעצם מתאים לי להיות "עכבר העיר". אבל אתם יודעים, אולי אפשר להוציא את האישה מהמושב, אבל אי אפשר להוציא את המושב ממנה.

לא רק הקטנה נזקקה למנוחת- הצהריים שלה, אלא גם הסבתא, בכל זאת מושבניקית. שלחתי את הוריה המרוצים  להמשך בילוים העירוני של שישי בצהריים בבר סמוך, ונשכבתי לנמנם.

IMG-20191129-WA0004_768x1024

כשהתעוררתי,  גל של הודעות קפץ אלי מתוך  הטלפון הנייד  ,שנמנם עד אז חרישי לצדי. רוב ההודעות -תמונות ומלל, היו מעידו, חבר שלנו העובד שנים רבות בתעשייה ומעורב מאוד בענייני הביטחון בקיבוצו בגליל העליון, וכן נמנה על קוראיו הקבועים והנאמנים של הבלוג. והוא כותב לי :  " חילצו עכשיו פרה מבור עמוק בנהלל, נראה לי שיש לך נושא לפוסט בשבוע הקרוב" וצירף לדבריו את ההודעה הבאה מדוברות הכבאות במחוז צפון:

 "דוברות כבאות והצלה מחוז צפון. תחנה אזורית נצרת לפני זמן קצר הסתיים חילוץ של פרה שנפלה לבור שפכים בגובה שלושה מטרים במושב נהלל. לאחר נתקבלה הודעה במשל"ט צפון על צורך בחילוץ פרה שנפלה לבור עם שפכים בגובה מטר וחצי, למקום מוזנקים שלושה צוותים בפיקודו של רב רשף רוני פרץ, הצוותים מבצעים ניטור לגילוי גזים רעילים בתוך הבור ולאחר שנשללים הימצאות גזים לוחם אש ורפתן מהמקום יורדים לתוך הבור רותמים את הפרה ומחלצים אותה בסיוע שופל אל מחוץ לבור ללא פגע. רב רשף מאמו אושרי דובר כבאות והצלה לישראל מחוז צפון."

 כתבתי לו: "אני בכלל בתל אביב עכשיו", כאילו שזה פוטר אותי מערבותי ההדדית (מעקרונות המושב) למתרחש בנהלל. מה אכתוב לו, שגם התעוררתי עכשיו ממנוחת- הצהריים?

IMG-20191206-WA0007_484x1024

מנומנמת,רפרפתי על תמונות, מנסה לנחש באיזה מהמשקים התרחשה הדרמה. אתם יודעים, אומרים עלינו, המושבניקים, שאנחנו מאוד אוהבים  את שכנינו, עד כדי כך שכאשר הגיע "מלאך משאלות" אל מושבניק אחד (לא בנהלל) ואמר לו שהוא ישמח לתת לו מה שיבקש, רק שיידע שלשכנו יעניק כפליים מאותו דבר,  ביקש המושבניק שיוציא לו עין.

הסתכלתי ביתר ערנות על התמונות  ונוכחתי לדעת שאינני מכירה אף אחד מהמצולמים. כתבתי לו שאני לא מכירה אף אחד, ואולי זה כנראה לא אצלנו,  והוא שב וכתב לי: " אני אומר לך, זה היה בנהלל". אז שלפתי לעומתו את "נשק יום הדין" שלי, וכתבתי : " לא יכול להיות שזה בנהלל,כי  זה לא מופיע ב"נשות נהלל". הבנתם? "נשות נהלל" היא קבוצת ה"ווטסאפ" של נשות המושב. אין דבר שאין בה, אין בעיה שלא מוצאת בה את פתרונה תוך דקות, ואין מידע חיוני יותר או פחות שלא מועבר בה. (ככה זה-גם עזרה הדדית זה מעקרונות המושב) היות שהקבוצה הזו היא אבן שואבת לכולנו,ומקור כוחנו, למרות הפיתוי הרב לספר לכם מה עובר בה, אני שומרת על נאמנותי לקבוצה ולא מסגירה דבר, אבל באמת, הסיפור הזה, לא היה בה. אבל יש גבול כמה ניתן להתווכח עם עובדות, והתמונות מרשימות בפני עצמן, בטח למי שגדל בסביבתן של פרות. הוא מוסיף ואומר לי:"  זה עדכון ראשוני ביותר". כנראה שגם התחלתי להתעורר, וגם במוחי החלו לעלו תמונות ישנות, ומראות רחוקים.  שבתי וכתבתי לו:  "שמאז שציפורה דרומי תועדה עוזרת להמלטת הפרה בסרטו המפורסם של הבמאי דוד פרלוב, שנעשה בשנת 1961 לרגל חג הארבעים לנהלל, לא תועדה המלטה דרמטית מעין זו בנהלל". מיד טרחתי,מצאתי ושלחתי לו את הקישור לסרט  עם "משימת צפייה".(אני ממליצה גם לכן להתבונן בסרט הזה, שהוא  תעודה היסטורית מרתקת על נהלל בשנת 1961-ואתם פטורים ממשימת הצפייה)

נכדתי המשיכה לנמנם מבעד לקיר, לא מודעת לדרמה שמתרחשת בסלון. לא עברה חצי שעה וקיבלתי הודעה  מגיסתי, שלמרות שמיהרה להספיק ולהכין הכל לפני שבת, נזכרה בשורשיה הקיבוציים ובעברה המפואר כרפתנית, כאשר שמעה בתקשורת על חילוצה ההרואי של הפרה בנהלל והזמינה אותי לכתוב על כך פוסט.   "תשמעי" כתבתי לה: "הקרדיט כבר ניתן לחבר הגלילי שלנו, הוא היה הראשון לזהות ולדווח",  אבל שלחתי לה מיד את סרטון החילוץ. (שאני מזמינה גם אתכם לראות-הוא מרתק ומרגש) חושבת על מקצועה וידיעותיה כמיילדת.

נו, ומה קרה בסוף? כשהנכדה התל- אביבית התעוררה והוצאתי אותה מהמיטה, היא מיהרה להביא לי את הספר  "בוא אלי פרפר נחמד", וביקשה שאקריא לה על הפרה האדומה.

IMG_20191209_000812_1024x857

כשהגברים שבו אחרי  הפסדם של ה"אדומים", סיפרתי לזאב אישי את שהתרחש בהעדרם, בודקת בעדינות אולי יש על כך תיעוד ב" גברי נהלל", ואולי הוא יודע ברפת של מי מדובר. הסתבר לי שאין. התבוננו יחד בתמונות והבנו שהאירוע התרחש  ברפת של בית- הספר החקלאי בנהלל, וזאב העביר את המידע לקבוצת הגברים, אחרי הכל לא כל יום נופל לידיך "סקופ" כזה . בדרך כלל מתקיימים יחסים של "תן-וקח" בין "נשות נהלל" לקבוצת הגברים. אבל אחרי יומיים או שלושה, כשנוכחתי לראות לא רק שהסיפור לא עלה בקבוצתנו, אלא שכמה נשים מקומיות ראו נרגשות את הסרטון בטלוויזיה, ולא ידעו שזה התרחש כאן אצלנו בכפר,  העברתי את הסיפור והתמונות ל"נשות נהלל".

וכך  מסתבר שלמרות מחאתי הראשונית, מושפעת מהשהייה בעיר, בכל זאת  הפכתי באחת ל"כתבתנו לענייני פרות" .לא יכולתי שלא להיזכר בוידויי המאוחר מפיו של שדר ועורך מהדורות החדשות ברדיו, עמק פרי, שאת קולו העמוק הייתי שומעת מהרדיו בילדותי, שהמציא חלק מההודעות החדשותיות (אייטמים) בדבר עגלים שנולדו בכל מיני מקומות יישוב נידחים בארץ עם יותר או פחות ראשים,רגליים וזנבות מהמקובל, כדי לתבל לעצמו ולנו את מהדורת החדשות המשמימות. מזל שלי יש הוכחות חותכות וממצאים "פרנזיים" (מלשון פרה).

IMG_20191209_000807_1024x699

___________________

תודות, תמונות וסרטונים.

תודה לעידו  החבר הגלילי היקר שלנו, שגם העביר לי את כל התמונות והמידע בזמן אמת, וגם הוביל אותי לכתיבת הפוסט. חוץ מהתודה המתמשכת על הרבה שנות חברות ושותפות שהתחילו במסלול השריון של הגברים, ונמשכות מאז במשך  שנים רבות בקשר איתן של המשפחות, ומלוות בצבירת חוויות חיים משותפות ומצמיחות.

מאותה "חבורת נובמבר" ממש, תודה גם לאיתן וטובה רוטנברג, ובני משפחתם שפתחו לנו את ביתם ושולחנם ,והזמינו אותנו ואת בנינו ובני בנינו (אפילו שהן בנות) ל"חג ההודיה" ברוחב לב שאין כמותו, ובאווירה נפלאה.

וכמובן תודה לחיה גיסתי היקרה מאוד, ששיתוף ב"סקופים" על פרות זה החלק הקטן של מה שאני מודה לה עליו.

תמונה 1-ההודו על שולחן "חג ההודיה" אצל משפחת רוטנברג.

תמונה 2-הפרה מוצאת מהבור-דוברות הכבאות מחוז צפון.

תמונה 3-הכבאי יורד אל הבור לרתום את הפרה-דוברות הכבאות מחוז צפון.

תמונות 4 ו-5 השיר והאיור של הפרה האדומה מתוך הספר "בוא אלי פרפר נחמד" שכתבה פניה ברגשטייין ואיירה אלזה קנטור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

סרטון ראשון-סרטו של דוד פרלוב. סרט שהופק לכבוד חג הארבעים למושב נהלל, בשנת 1961 על ידי שרות הסרטים הישראלי.

סרטון שני-סרטון החילןץ-סרטון של דוברות הכבאות מחוז צפון.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.