"קמתי בבוקר ונחרדתי לראות שהפנים שלי מעוותות. ניגשתי לנוירולוג והתברר שזה פאציאליס – שתוק בעצב הפנים. הוא אמר לי תגידי תודה שזה לא כל כך חמור, הוא נתן לי כדורים ואמר לי ללכת ללמוד לחיות עם זה." כל זאת היא מספרת לי בטלפון, כמעט מבלי לקחת נשימה. למחרת כשהיא נכנסת לקליניקה, אני כמעט לא מזהה אותה. הפנים שלה מעוותות הצידה, הקול שלה צרוד והיא נראית כפופה ומבוגרת יותר, בגלל הסבל.
"לא ידעתי אם תוכלי לרפא את זה, אבל האינטואיציה שלי הובילה אותי אלייך." כיוון שהבטחות (נבואות) ניתנו לשוטים, אני משיבה לה שאיני יכולה להבטיח דבר, אבל מכירה תהליך מגע שיוכל להקל עליה, ומציעה שאתן לידיים שלי לדבר במקומי. אני מבקשת ממנה לעלות על מיטת הטיפולים, מוודאת שלא קר לה, למרות שחיממתי את החדר, אנחנו עדיין בחודש מרץ וקר שם בחוץ.
מתחילים. אני מניחה ידיי על אזור הפנים שלה ומפעילה את התהליך האנרגטי שמתאים למצב הזה. תוך כדי, אנחנו מדברות. היא מספרת לי שהיא מאוד אוהבת לשיר, אבל הסביבה שלה פחות. אני מקשיבה לה וגם לגוף שלה שמספר לי כל כך הרבה. אני מקבלת את התחושה שהיא שמה את עצמה, כמו רובנו הנשים, במקום האחרון ומשתיקה את הרצונות והצרכים שלה. אני מתחילה לשחרר כל מיני אמונות, שאם נדאג לעצמינו, או חלילה נשים עצמינו במקום הראשון, רחמא ליצלן, נחשב אגואיסטיות. היא מדברת ואני שומעת תבניות חשיבה, אמונות, נקודות מבט. אני שואלת אותה האם תסכים להיפרד מהן? ומשחררת אותן. לאחר כמה דקות היא אומרת: "רונית תביאי לי טישיו בבקשה, אני מרגישה שהעין שלי דומעת". אני מושיטה לה נייר טישיו, אך רואה שאין דמעות בזווית העין שלה. מגיעה אליי ההבנה שהעצב שהיה משותק מתחיל לפעול והעיניים שקודם היו יבשות מתחילות לקבל לחלוחית. אני ממש מתרגשת ממהירות השינוי, גם עיני מתמלאות לחלוחית.
התהליך נמשך ומתוך השקט, היא אומרת: "לא יאומן, אני מרגישה שמשהו כבד ושחור התנתק מהפנים שלי, כמו ענן שחור וכבד". אני ממש מצטמררת מהתיאורים שלה. אני מרגישה שקורה משהו מיוחד בחדר, משהו שאי אפשר לתאר במילים, אווירת קדושה.
הדרך בה אנו מסתכלים על החיים, המשקפיים שאנו מביטות דרכן על העולם, הם שיקבעו איך ייראו החיים שלנו (גם המחלות שלנו). אחרי כשעה וחצי אני מרגישה שתהליך הגיע אל קיצו. היא מודה לי ואומרת: "אני לא יודעת מה עשית, אבל אני מרגישה הרבה יותר קלילה עכשיו, כאילו אבן נגולה מהפנים שלי". ביקשתי שתעדכן אותי בשלומה בימים הקרובים וליוויתי אותה לדלת.
על זה נאמר "ישועת השם כהרף עין", לראות ריפוי קורה ממש לנגד עיניי, היה בבחינת נס, כמעט, לא יאומן.
שלכם,
רונית קדם,
בדרך הבריאה- 052-8882802
הומאופתית קלאסית משנת 2002,
מלווה בנשים בענייני פוריות ובכל מעגלי החיים, תינוקות וילדים, קשב ורכוז
מנחה קורסים להתפתחות אישית ותודעה
מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק, באתר, באיסטגרם
** תהיו נחמדים ושתפו, אי אפשר לדעת מי צריך את זה ממש כעת (סרטונים לפני אחרי)