התגובה הראשונה שלי כששמעתי בתקשורת על ״הרומן האסור״ בין בכיר בשירות המדינה ועובדת שלו היתה: די, זה יכול לקרות ואהבה זה נפלא ושיניחו להם. אלה שאט אט התבררו יותר פרטים ומסתבר שהבכיר הוא לא אחר מאשר אסף רוזנברג הממונה על המשמעת בנציבות המדינה, והצלע השנייה לרומן היא סגניתו עו״ד עו"ד איילה הוניגמן.
מדוע הדבר חמור במיוחד?
הדבר חמור במיוחד, מאחר שבפני שני אלו, מגיעות תלונותיהן של נשים על הטרדה מינית על ידי בכירים במערכת שירות המדינה. יתרה מזאת הבכירים בהם מדובר הם בדרך כלל הממונים על אותן הנשים שהתלוננו על הטרדה מינית שלפעמים הגיעו עד יחסים בכפייה. הרי אנחנו יודעים על מקרים כאלו מבית הנשיא ועד לא מעט קציני משטרה. כאן הבעייה!
הרי ידוע שאדם לאן שהוא הולך הוא לוקח את עצמו. לכן השאלה שאני מבקשת לשאול היא: מאחר והשניים, הם אלו שמחליטים האם להעמיד לדין משמעתי בכיר זה או אחר; כיצד הם, שלמעשה ניהלו ״יחסים אסורים״, שפטו אחרים? כיצד מצבם האישי השפיע על יחסם למקרים שהובאו בפניהם? האם המומנה על אכיפת המשמעת בשירות המדינה וסגניתו התייחסו למקרים שהובאו בפניהם כהשתקפות היחסים שלהם? האם הם התייחסו אליהם כרומן בהסכמה? שכן, יחסי מרות הם בהגדרתם ״יחסים אסורים כי הם יחסים בכפייה״, אז כיצד ארז (שהוא גם נשוי ) יכול להסתכל על עצמו במראה ולהגדיר את יחסיו עם סגניתו?
בני הזוג טענו (כך פורסם ב-ynet) "שהעובדה שהיו זוג הובילה את עבודתם לשיאים חסרי תקדים בתחום אכיפת החוק וטוהר המידות, מה שהוביל להתנכלות אליהם". זה מה שאני רוצה להגיד להם: ארז והילה יקרים, תודה רבה לכם, אבל לא תודה. נאה דורש נאה מקיים. אתם יושבים בצומת שדורש מאחרים להתנהג על פי כללים מסוימים. אתם מעלים אחרים למשפט ומענישים אחרים על עבירות משמעת, לא יתכן שתעשו חוק אחר לעצמכם.
פורסם שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נתן הוראה שעד סוף אוקטובר הם צריכים להחליט על הפרדת כוחות. אחד מהם צריך לעבור לתפקיד אחר. לדעתי על היועץ המשפטי לממשלה לתת הוראה להעביר את שניהם מהתפקיד המאד רגיש בהם הם מכהנים כעת. יתרה מזאת, עליו לתת הוראה לבדוק כיצד טופלו תיקים שהובאו בפני השניים. מעניין יהיה לדעת כמה ואילו תלונות של נשים על הטרדה מינית שהובאו בפני אסף רוזנברג הסתיימו בחותמת ״רומן בהסכמה״ שהרי נאמר ״הפוסל במומו פוסל״.