המתכון לחופש – יום השואה שנזכור ולא נשכח לעולם

בחורה עם מחשב נייד

 

אמא והסבים בשואה

אני- ילדה קטנה אולי בת 5 עם המון שאלות מתפנקת במיטה של סבא…
כן כן במיטה – לא הכרתי אחרת
הוא שבר את גבו בעבודות הכפיה ולאט לאט שקע לחידלון של להיות במיטה
מחלות אחת אחרי השניה תקפוהו אבללל
הוא היה יפה תואר ומואר פנים נקי כל כך
כסף לא היה בנמצא אבל ריחות בשמים הוא אהב ונהג להניח שקית סוכר וניל בין תרופותיו וארונו לריח טוב.
אני מלטפת אותו והוא צוחק בקולו הגרוני העמוק ומדגדג אותי
אני שמה לב לזרועו ועליה קעקוע של מספר ארוך
סבא אני שואלת מי צייר לך את זה? גמני רוצה כמוך
הוא הרצין לפתע ואמר לי כזה אסור שיהיה לך כזה אנשים רעים מכאיבים לילדים ונאלם דום
לימים כשגדלתי והבנתי את המשמעות הצטמררתי
הייתי בבת עינו של סבא שלי ואהבתיו בטירוף
הוא נפטר כשהייתי בת 11 ביסורים ממחלותיו שאז מרפא לא היה להם
אבל הוא לא שכח על ערש הדווי למשוך את ידו של אבי ולאמר לו
מי שיגע בילדה שלי בלאה שלי תישרף ידו ברגע שירים אותה
לא נתתי את גופי כדי שמישהו יבוא ויפגע בה…
אמא שלי נזכרת כל שנה באותו יום …

leazohar-הבית הזוהר של לאהל'ה
כי אני בולגריה כי אני יפואית ברמ"ח איברי כי אני אוהבת את האוכל שיצרו הסבתות כי ישבתי ולמדתי מהסבתות שלי אחת יפואית ואחת ירושלמית אוכל אותנטי . כי אני אוהבת לנסות הכל מכל להריח ,לטעום וליצור יש מאין וממצרכים רגילים לשנות סדרי עולם . לכן הבלוג שלי קיים כדי לשתף אתכם בחלומותי ובישומם.