אדום עתיק – ספרים לא חדשים שאיך שהוא פספסתי ואני שמחה להמליץ עליהם:
מעין רוגל, היינו יכולות לנסוע, הוצאת כרמל, 2011
ספרה הראשון של מעין רוגל, 36, תסריטאית, סופרת, מרצה ומנחת סדנאות מספר את סיפור אהבתן של ירדן והילה. שתי נשים צעירות שחוגגות את אהבתן ואת חייהן, עד שמתגלה שיש להילה סרטן והיא מבקשת מירדן לקחת פסק זמן ולנסוע לחופשה קצרה בחו"ל. לפני שהבלאגן יתחיל, אבל הבלאגן מתחיל כבר בחופשה.
אהבתי מאוד את הספר האמיץ והכן, והכתוב נפלא. ספר ביכורים מרשים לסופרת צעירה שהוציאה מאז את "יער" וכותבת כעת את ספרה השלישי "גם קופים נופלים מעצים".
כל כך אהבתי אותו שנפגשתי לשיחה עם מעיין.
מעין רוגל
צילום: פלג אלקלאי
איך הגעת אל הכתיבה?
מעיין כמו שניחשתי וכמו סופרים רבים אהבה תמיד לקרוא. היא גם אהבה מאוד קולנוע וסדרות. "מגיל צעיר אהבתי קולנוע" מספרת מעין, "ראיתי בגיל צעיר להפליא את 'בלייד ראנר' וסדרות כמו 'אני קלאודיוס'. עוד לפני שידעתי לכתוב המצאתי סיפורים והייתי מכתיבה אותם לאמא".
אמה הייתה מאפרת בטלוויזיה הכללית וכיום מאמנת, ואביה עורך דין לזכויות יוצרים והם עודדו אותה לקרוא ולראות מה שהיא רוצה. בחטיבה בעידודה של מורה לספרות חזרה לכתיבה. בגיל 16 הלכה כבר לסדנאות כתיבה, כך נחשפה ללימוד כתיבה מגיל צעיר מאוד. היא למדה שהכתיבה היא חומר גלם וכתבה סיפורים קצרים. בגיל עשרים התחילה לפרסם וסיפורים שלה התפרסמו ב"הארץ" ובכתב העת "הליקון".
אחרי הצבא התלבטה אם לא ללמוד מקצוע פרקטי ודווקא אביה המליץ לה ללמוד מה שהיא אוהבת וטען שהעולם זקוק לתוכן ומעטים האנשים שיכולים להמציא סיפורים ואני מוסיפה ולספר אותם היטב. היא נרשמה ללימודי קולנוע בבית הספר "סם שפיגל". היא התאהבה בקולנוע ובחרה בלימודי תסריטאות. מעין עבדה כתסריטאית וביימה גם סרט תיעודי.
בגיל 24 הכירה את קרן דולב, ז"ל. השתיים הפכו לזוג ולאחר כחצי שנה קרן חלתה בסרטן בלוטות הלימפה, ומעין עברה איתה את הטיפולים. היו להן שנתיים וחצי טובות ומלאות תקווה אך קרן נפטרה מהמחלה בסופו של דבר. מעיין בעקבות המוות התפטרה מעיסוקיה כתסריטאית וכמאמנת באומנויות לחימה.
איך התמודדת עם המוות?
"התחלתי לכתוב את הרומן לאחר שקרן נפטרה. במשך כעשרה ימים כתבתי כמו במרתון, הכתיבה פשוט נשפכה ממני. עם זאת עבדתי על הספר עוד כארבע שנים. הגעתי לעורכת טל ניצן" (מתרגמת וסופרת בעצמה). טל ניצן עבדה בהוצאת כרמל, והספר לאחר כמה שכתובים יצא לאור ב-2011. "רציתי בכתיבה לשחרר את קרן מהסבל. להצליח ליצור נרטיב אחר." מספרת מעין על המוטיבציה לכתיבה.
איך התקבל הספר?
הספר התקבל נהדר וזכה לביקורות טובות, אבל לא נמכר. בינתיים חזרה מעין להיות תסריטאית, הכירה בת זוג חדשה ונכנסה להיריון. "כתבתי סרטים וסדרות שהיו בתהליכי הפקה והכול נפל. אלמה נולדה והרגשתי שאני תלוייה באוויר. הבנתי שמה שאני צריכה זה לכתוב את הסיפורים שלי", מספרת מעין. "כתבתי את הספר "יער" ופניתי למימון המון. הרגשתי שכך אוכל להיות עצמאית" הקמפיין הצליח והספר יצא והגיע ללבות הקוראים. מעין כותבת כעת את ספרה השלישי "גם קופים נופלים מעצים" המספר על חוויותיה כמתאמנת וכמורה לאמנויות הלחימה.
ומה אני חשבתי על הספר "היינו יכולות לנסוע"?
כמו שכבר כתבתי אהבתי אותו מאוד. מעין לוקחת את הקוראים למסע לא קל. ככל שהולך ומתברר לירדן ולנו שהילה לא באמת מתכוונת לחזור, הולך ונבנה מתח פנימי בין הקורא לספר. "תעלי אותה על המטוס ותחזרו כבר הביתה, להורים, לרופאים, לטיפול" אומר בלבו הקורא. אבל מי שמסכים לעבור איתן את המסע, ולומד לשחרר, ולהבין שלאהוב זה לא לשפוט אלא לתמוך ולחיות את הרגע עובר חווית קריאה מיוחדת.
אני חושבת שבתרבות שלנו אנחנו מדחיקים את המוות, את הסרטן, את המחלה… מעדיפים להחביא אותם בבתי אבות, בבתי חולים. יש תרבויות אחרות שמתייחסות למוות, לכאב, לסבל ולמחלות כחלק מהחיים. זה אחד הדברים שאהבתי בספר, יש מן היישרת מבט אל המוות, אל המחלה, מבט יותר חוקר ממפחד. אמא שלי למשל חולה כבר כמה שנים בדמנציה, היא בבית עם מטפלת, עם אבא שלי ועם כולנו. היא חלק מהחיים שלה ואנחנו משלה. והתכנון הוא שככה זה יישאר.
מעין כותבת נהדר, מצחיק, עצוב, מרגש. מזמן לא קראתי כתיבה אירוטית כל כך נינוחה ומשוחררת. הבחירה של הילה הזכירה לי את הדילמה היוונית הקלאסית בין לבחור בבחיים קצרים ומלאי תהילה "קלאוס" הבחירה שבה בחר אכילס לדוגמה – אל מול ה"נוסטוס" הבחירה בשיבה הביתה שלא תמיד יש בה כבוד אבל אז כמו אודיסאואס זוכים בחיים ארוכים.
ירדן הסכימה לוותר על השליטה ולצאת עם הילה למסע, להיות במקום של חוסר ודאות, ולקבל את בחירתה של הילה. גם זו אהבה.
קטע מתוך הספר:
[youtube mDbGvDHAIuk nolink]
עורכת , כותבת בלוגרית – קוראים וכותבים מוזמנים לאתר שלי, שלומית ליקה – ספר משלך
http://shlomitlica.co.il/