המלצות קריאה: "פלא" ו"זרע הפורענות"

המלצה על שני ספרים מצויינים: פלא, מאת ר"ג פלאסיו, וזרע הפורענות, מאת גיל קדרון.

הפלא שב"פלא"

אני משתדלת להאזין בקביעות לתוכנית המילה האחרונה עם אברי גלעד וג'קי לוי בגלי צה"ל.
כמעט בכל שבוע אברי גלעד ממליץ על ספר. עוד לא קרה שלא אהבתי ספר שקראתי בעקבות המלצתו.
פלא-195x300
על מה הספר?
אוגוסט הוא ילד מקסים, חכם ורגיש ומצחיק, שנולד עם תסמונת נדירה שגורמת לו לעיוות חיצוני קשה מאוד בפניו. עד כיתה ה' אוגוסט לא הלך לבית הספר ולא נאלץ להתמודד עם כל מה שקשור בכך: מורה, כיתה, והמון תלמידים. הרי אמרו כבר פעם שילדים בגיל הזה יכולים להיות רשעים למדי. השנה מתחילה ואוגוסט מתחיל את דרכו בבית הספר. הספר מחולק לקטעים כאשר כל קטע מסופר על ידי דמות אחרת: בני משפחה של אוגוסט, חברים שהכיר בכיתה, ועוד.
מה חשבתי עליו?
אהבתי את הספר הזה. אהבתי את העובדה שמדובר בפרקים קצרים וקריאים, כל פעם מנקודת מבט שונה. ההתמודדות של הגיבור היא יומיומית וקשה מנשוא. הוא ילד מדהים עם תעצומות נפש שמאפשרות לו להתנהל בעולם הלעיתים מאוד-אכזר הזה בצורה מעוררת השראה. פחות אהבתי את הסוף הטוב. זאת אומרת, מדובר פה בתהליך של התמודדות שאינו נגמר, אך הסופרת בחרה בעיקר בסוף להדגיש רק את הטוב ולא את הרע. שזה בסדר ואופטימי ומקסים, אך בעיני שייך מעט יותר לעולם ההוליוודי. זה הדבר היחיד שקצת פחות אהבתי בספר.
איך זה מתחיל?
"אני יודע שאני לא ילד בן עשר רגיל. טוב, ברור, אני עושה את כל הדברים הרגילים. אני אוכל גלידה. אני רוכב על אופניים (…)
ואני גם מרגיש רגיל. מבפנים. אבל אני יודע שילדים רגילים לא גורמים לילדים רגילים אחרים לברוח מהם בצרחות במגרשי משחקים. ואני יודע שבילדים רגילים לא נועצים כל הזמן מבטים."

זרע הפורענות – ספר אמיץ

יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא מדברים עליהם. הספר הזה שם במרכז בעיה, מסתבר שהיא אפילו די נפוצה, שאנשים בדרך כלל לא מדברים עליה.
גיל קדרון כתב ספר מקסים שלא מפחד מבעיות. גם כאלו שלא מדברים עליהן.
zera
על מה הספר?
ערן ונטע הם זוג צעיר ולכאורה לגמרי טיפוסי. הם עברו את המסלול הרגיל של היכרות מאוהבת, זוגיות מרגשת, חתונה + אפקטים, ומתחילים לתכנן את חיי המשפחה. ואז ערן מגלה שהוא עקר. טוטאלית. לא יכול להביא ילדים לעולם. אז מתחיל מסע מטורף שמטרתו היא הבאת ילד לעולם. פתאום ערן מאבד את עצמו, הוא לא יודע מה הוא מרגיש, או רוצה, או חושב. וכשנטע אישתו נכנסת להיריון מתרומת זרע שבחרו ביחד, וכשנולד הילד  – ערן פשוט שם, לידה, ממשיך מכוח האינרציה. והוא עדיין מבולבל וכועס. הוא בוחר לעשות את מה שנראה הכי נכון: לנסוע להודו. ושם מתחיל עוד מסע.
מה חשבתי עליו?
אהבתי מאוד את הספר ששם במרכז את הבעייה הזו עליה לא מדברים. אהבתי גם את הנסיעה להודו שפתאום נראית הדבר הכי הגיוני לעשות. כשחזרתי מהשהות הארוכה שלי בניכר (טוב נו בארה"ב. אבל זה גם נחשב) שאלו אותי כולם: "איך את מתמודדת עם החזרה לארץ" עניתי: "אני לא. אני נוסעת להודו". אהבתי את התיאורים של הארץ הזו שרק מי שהיה בה יכול לתאר אותה כל כך בדיוק, כולל המסע הפנימי הזה שאתה עובר שם, אם תרצה בכך או לא.
איך זה מתחיל?
"משפחה וחברים הגיעו אלינו לחגוג את הלידה של עומר, הבן שלי, אבל אני לא יכולתי להפסיק לחשוב על שבעה. ישבנו במעגל סביב שולחן הקפה שבסלון – כל אחד הביא משהו לאכול – ועד מהרה נערמו על השולחן הקטן חטיפים מכל מיני סוגים, מאפים זולים בצלוחיות פלסטיק ובקבוקי שתייה קלה של ליטר וחצי.(…) בשעה שנזכרתי שוב באירוע הזה כבר הייתי בהודו."
קליק קטן למועדון הקוראות של זמורה ביתן.