המלצות ספרים לסגר

מעוניינים בספרים שיעשו לכם טוב בבית (או במרחק של 100 מ' ממנו)? בבקשה. קחו שתי המלצות חדשות

הספר הראשון, יש סוד לזמן, הוא ספר עבה יחסית, שבתחילה עוביו הלחיץ אותי אבל מהר מאוד "נשאבתי" אליו ולכן אני גם ממליצה לכם עליו לימים שכאלו.
ספרה החדש של הסופרת קיט דה ואל. היא גדלה בקהילה האירית בברמינגהם וכתבה רומן הביכורים שלה שנהיה רב-מכר בינלאומי. המחברת פועלת לקידום סופרים ממעמד הפועלים בבריטניה ובאירלנד וזכתה לפרס אשת השנה של איגוד המו"לות בבריטניה בשנת 2019.

yeshsodlazman_master

כריכת הספר

על מה הספר?

קודם כל, זה אחד הספרים שאהבתי בזמן האחרון. הוא לא קליל וחמוד, והנושאים בו הם כל דבר שהוא ההיפך מקל. אבל הוא בהחלט ספר מקסים שמשאיר חותם ולא מפחד לגעת בנקודות קשות ומשברי חיים, בדיוק כמו התקופה המוזרה הזו שאנחנו מתמודדים איתה עכשיו.
גיבורת הסיפור היא מונה. בתחילת הספר אנחנו פוגשים אותה כצעירה שמתחילה את חייה. היא מחליטה לעזוב את מולדתה (אירלנד) ולהתחיל בחיים עצמאיים בברמינגהם. די מהר היא מתאקלמת: היא מוצאת  עבודה חדשה ומגורים בחדר קטן בפנסיון לנשים. וכמו כל סיפור אגדות עם התחלה טובה, כרגע אין עוד רמזים לסוף הסיפור, היא פוגשת גבר צעיר ומקסים וגם די דומה לה, גם הוא אירי. תוך זמן קצר ויליאם ומונה הם זוג. אחרי רומן סוער הם מתחתנים, והכל הולך טוב עד שמשהו קורה. הסיפור מתהפך והם נפרדים.
בהמשך הסיפור, עשרות שנים עברו ומונה היא אישה מבוגרת בעיר חוף קטנה באנגליה. יש לה חנות קטנה והיא מייצרת ומוכרת בובות מיוחדות בעבודת-יד. הקורא פוגש נשים שנכנסות לחנות של מונה ומוסרות לה פרטים מדוייקים כדי שתוכל ליצור עבורן בובות. רק בהמשך הסיפור אנחנו מתחילים להבין מה עבר על הנשים האלו, ואיך מונה עוזרת להן.

איך זה מתחיל?

השעה חמש בבוקר, יום שני, אור סגול נראה הרחק בים. כשהרסו את בית החרושת הישן והמט ליפול שבין הבניין של מוֹנָה לבניין שאחריו, העניקו לה במתנה נוף; ומכיוון שהיא בקומה השלישית, אם היא נשענת על החלון בזווית מסוימת, היא יכולה לראות מעבר לבקתות הכפריות ולבקתות החוף את העננים פצועי הזריחה ואת ההילה הוורדרדה של השמש בעלות השחר. היא מכינה צנים וכוס תה ומחכה לזריחה. כבר לילה שלישי ללא שינה.
באותו רגע מוֹנה שמה לב שבדירה זהה בבניין זהה מעבר לכביש החדש והצר, עוד מישהו לא מצליח לישון והאורות אצלו דולקים בשעה לא נוחה שכזאת. הוא גר בקומה נמוכה יותר, עומד בחלון וצופה אל האופק המטושטש. הוא בן גילה, אולי מעט מבוגר ממנה, שערו האפור משוך לאחור, הוא לובש חלוק שאולי יש בו צווארון עבה, ואף שֶׁמונה אינה רואה את החגורה, היא מדמיינת שהיא עשויה מחבל זהב ושיש גדילים בשוליה. לפני שהיא מסיטה את המבט, הוא מסתובב ורואה אותה נועצת בו עיניים.
הם מביטים זה בזה כמו שתי דמויות באופרה, מוארות ממעל, מחכות לנגינת המוזיקה. ואז ברוב הדר הוא מניע את ראשו, משהו בין קידה להנהון שמזכיר למונה את הסרטים שבהם צפתה בילדותה, סרטים ראוותניים בצבעי טכניקולור, גבירות בקרינולינות וגנרלים עם כפתורי נחושת, מרהיבים ויפי תואר ועתירי גינונים. היא מחייכת ומרימה את הספל שלה בתנועת הצדעה. בתקווה שהוא מבין את הבדיחה. היא שומעת את הצנים קופץ במטבח. כשהיא פונה חזרה, האיש איננו. היא מצחצחת שיניים, מורחת קרם על פניה, שוב שמה לב שכחול עיניה מחוויר עם הזמן, שהעור בלחייה מתרפה. "את יפה כמו חג המולד," אמר, והיא האמינה לו אבל זה קרה מזמן־מזמן (…)

משכילה

הספר השני, משכילה, הוא מיוחד ויפה, ומבוסס על סיפור אמיתי. ספרה החדש של טארה וסטאובר הפך במהירות לרב מכר שתורגם להמון שפות וזכה ל"ספר השנה" של הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, טיים, גרדיאן ועוד ועוד.
90867538_10157366970089401_2052774435097673728_o

על מה הספר?

טארה, המחברת, מבלה את חייה המוקדמים בדרך לא שיגרתית בכלל. משפחתה לא שולחת את הילדים למסגרות במערכת החינוך, ובעיקר מתכוננת בהנהגתו של האבא, לקץ הימים. הם גרים באזור נידח בהרים של איידהו ולרוב ילדי המשפחה בכלל אין תיעוד: לא תעודת לידה, לא רישומים רפואיים וכו'. מבחינת הרשויות הם כאילו לא קיימים בכלל.
טארה היא ילדה שמחה בסך הכל אבל באיזשהו שלב היא מבינה שיש עולם שלם של ידע שם בחוץ שהיא בכלל לא הייתה חשופה אליו. היא לא יודעת מי זה נפוליאון או מה זה שואה, ועוד ועוד. ככל שהילדים גדלים אב המשפחה הופך להיות קיצוני בהתנהגות וכל בני המשפחה סובלים מהעניין.
הספר כתוב בצורה מקסימה ומרגשת! צפו בראיון עם המחברת בתוכנית של אלן דג'נרס
[youtube is635n6RNR0]