המומרים החדשים

האם יש בארץ זכות קיום לטיפול שרלטני, ומסוכן, והאם יש לנו זכות לדרוש להטיל עליו מגבלות?

 

 מומרים

 

אי שם בתחילת שנות האלפיים יצאה תכנית מהפכנית לזמנה "הכי גאים שיש" (Queer as Folk. היא עסקה בחיי הקהילה הגאה בארצות הברית. ולמה אני מזכירה אותה פתאום?  כי היום נזכרתי באחד הפרקים, למעשה בסצינה אחת. בסצינה שהייתה אמורה להיות לוהטת במיוחד (מה שהיה אופייני לסדרה) בחור ובחורה התחילו במשחק מקדים, הם פעלו לפי עצת המדריך שלהם בסדנת המרה בה הם ביקרו מטעם הכנסייה. המדריך ייעץ להם לנסות ולפנטז על "בני הזוג הנכונים" ומכיוון שחיבבו אחד את השנייה חשבו שזה רעיון טוב להתנסות ביחד.  ואכן, נראה היה שהכל הולך כשורה עד שקיבלנו הצצה לפנטזיות הפרטיות שלהם. הוא פינטז על בחור שפגש, והיא על בת זוגה לשעבר. טיפול ההמרה נכשל, והם אימצו את זהותם בשמחה ועזבו את הקבוצה.

זו הייתה הפעם הראשונה שלי שנתקלתי ב"טיפול" שכזה וצחקתי, כי זה היה משעשע, מגוחך. בטלוויזיה ובסרטים משתמשים לפעמים בהומור על מנת להוכיח טענה, להראות את הגיחוך ואת השרלטנות של "טיפול" כזה. אך המציאות אינה כזו משעשעת. והיא מתרחשת ממש פה מתחת לאף שלנו.  טיפולי המרה, למי שאולי לא יודע או שמע, הם "טיפולים פסיכולוגיים", שאמורים לתקן "נטיות הפוכות" (הומוסקסואליות) ולהחזיר אנשים לחיים תקינים. וכפי שאמרתי יש מטפלים ועמותות שפועלות למתן טיפולים אלו גם בארץ, גם בימינו. רק ביום ראשון תועד אחד המטפלים האלו בידיעות אחרונות וב YNET.

כך נראים טיפולי ההמרה מבפנים

בואו נניח לרגע בצד את זכותם של אנשים בוגרים להחליט לטפל בעצמם בשיטות הזויות, בזויות, או סתם לא יעילות ומכך שקיים טיפול, שאמור לרפא אנשים ממה שהוא חלק בסיסי באישיות, טיפול שיש לו  גוון של "בואו נעלים אותם". ובואו נתמקד בכמה מהנקודות המטרידות אותי סביב הטיפולים האלו. מהנקודות שלא מאפשרות לי לתת לטיפולים אלו מקום, מהנקודות שגורמות לי לרצות לצאת ולצעוק "הישמרו לנפשותיכם".

לי, למזלי, אין ניסיון אישי או קרוב לטיפולים אלו. אני אישה, משפחתי לא נידתה אותי, וכל קשר ביני לבין הקהילה הדתית מקרי ביותר. טיפולים אלו גם עטויים במעטה סודיות, ורב הנסתר בהם על הגלוי (עוד נקודה מטרידה),  אבל מה ששמעתי הספיק לי. טיפולים שמנסים למגר חלק מאישיותו של אדם ע"י השפלה או ביזוי (לגחך את המשיכה לגברים, או ללבוש בגדי נשים על מנת להרגיש מגוחך) טיפולים שמנתחים לעומק רב מדוע האופי "הנשי" של אנשים הוא מוקד הבעיה . ואלו עוד הדוגמאות ה"נעימות". ישנם סיפורים על מחנות בהם אנשים אולצו לצפות בפורנו תוך מתן חומרים הגורמים לבחילה וההקאה ועוד טיפולים מרנינים שכאלו (התפוז המכני, מישהו?).  אז נתחיל מכך שהטיפולים האלו צריכים לבוא עם תווית אזהרה גדולה במיוחד, רצוי מהבהבות עם פעמונים.  

תוויות אזהרה נוספת שאמורה להיות מוצמדת לטיפולים אלו נוגעות ליעילותם. אין הוכחות כי טיפולים אלו יעילים באחוזים ניכרים. המצודדים יאמרו כי מי שעבר את הטיפול בהצלחה לא ירצה לספר על כך, לעומת מי שהטיפול לא הצליח ונשאר בנטייתו ההפוכה. ייתכן, אבל עדיין דרושה פה שקיפות והוכחה שהטיפול עושה משהו. בייחוד כאשר אפילו חלק מסיפורי ההצלחה מדברים יותר על "חיים בצל הנטייה" ועל הדחקה של התחושות האסורות, ולא על היעלמותן. זו נקודה חשובה , בייחוד כאשר יש עדויות חזקות יותר שטיפולים מאין אלו, עלולים להוביל לדימוי עצמי נמוך, דיכאון ואף אובדנות.

כל הטענות האלו הן כאין ואפס לעומת הפשע הגדול ביותר של טיפולים אלו, היותם מכוונים לרוב לקהל צעיר, בני נוער ומבוגרים צעירים , אשר מרגישים מבולבלים לגבי זהותם המינית ומחפשים מענה, וכאשר הם מגיעים לאותם מבוגרים שאמורים להיות העוגן שלהם הם נשלחים לטיפול. נערים אשר נשלחים ע"י הוריהם, לפעמים תוך לחץ ואיומים של גירוש מהבית. בחורים צעירים שמקבלים אולטימטום ממנהל הישיבה לעבור את הטיפול או לעזוב את הישיבה. אנשים אלו לא נכנסים לטיפול הזה בידיעה מה הם יעברו או עם בחירה חופשית ומודעת, והנזק הוא עצום, מקומם ובעיקר עצוב. אדם שאני מכירה, סיפר  שהחליט לצאת מהארון לאחר שחברו שהשתתף אתו בסדנה שכזו שם קץ לחייו. 

אז אולי אין דרך דמוקרטית חוקית אמתית למחוק את הטיפולים האלו מעל האדמה, לאסור על קיומם ולהפוך אותם לבלתי חוקיים. אבל חייבים להגביל אותם, ולא לאפשר טיפולים בגילאים הצעירים. לאסור לכפות אותם על אנשים (בייחוד צעירים), ולהתוות אותם באזהרות רבות לגבי יעילותם ואלימותם.

אז תגידו ׳נו בבקשה הנה דוגמה להצעת חוק טובה ורצויה׳, צודקים, רק שבינתיים, בכל פעם שהצעת החוק של ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) עלתה לדיון , היא הופלה ע"י הקואליציה. אז ראו הוזהרתם, שרלטנים לפניכם, והם רוצים שכולנו נהיה המומרים החדשים. (כי בינתיים הם מסתפקים בזה במקום בסקילה וזריקה מבניינים).  

ורגע לפני שאתם אומרים אבל זאת דמוקרטיה, וזו זכותו של כל אדם ,נסו לחשוב מה הייתם אומרים על טיפולי המרה לדתיים, שמאלנים או חובבות נעליים.  

סיפורי הדרור
בגיל 42. יצאתי למסע ... עם ארבעים נשים מופלאות. אחת מהן אמרה לי אם את כותבת אם יש לך מה להגיד לכי לסלונה... מאז סלונה ואני עברנו המון תהפוכות. אבל עדין אני כותבת. ועדין יש לי מה להגיד אז אני פה ומקווה שאתן רוצות להקשיב.