הלבנוני שנתן לי שיעור בעסקים

מידי פעם לאורך החיים, מגיע מישהו שמסדר לנו את הקוביות בראש קצת אחרת.

קרדיט: Pexels

זה בכלל פוסט על אגו, אבל נתחיל ממש מההתחלה.

 

אני דור שני ליהלומנים. גדלתי בעידן הזהב של ״מזל וברכה״ ונשמתי את הענף מגיל כלום וקצת.
שבועיים אחרי הצבא כבר הטביעו לי תג מגנטי, יצאתי לדרך בתוך עולם הטסטוסטרון שנקרא ״בורסת היהלומים״,
וב 9 השנים הבאות למדתי בעיקר לנהל משא ומתן ולסגור עסקאות.

בלוג 4
קרדיט: אוניקס

בגיל 29 , מיד אחרי החתונה עברתי לגור בבלגיה. נחתתי בחמישי ובשני כבר לקחתי תיק עם סחורה ויצאתי לעשות
מה שידעתי הכי טוב – למכור יהלומים. למי שלא מכיר את בלגיה, תדעו שלא דחוף שתכירו. היא אפלולית וקרה ואין
חוף ים שווה, אבל צמחתי בה והיא הייתה עבורי בית הספר הטוב ביותר על עצמי ועל עסקים.
למדתי למכור לסינים, הודים, ערבים, בלגים, ישראלים ובתכלס, לכל מי ששילם, ואז הכרתי את עבדו.

 

עבדו היה לבנוני בשנות הארבעים. מלוטש היטב ועדיין עם גינוני הכנסת אורחים ים תיכונית טיפוסית.
תמיד מסביר פנים כולל אספרסו מדוגם. משרד גדול, פעיל עם עם ריח של כסף באוויר.

 

הוא היה בררן לא קטן ועבדתי קשה כדי להפוך אותו ללקוח אבל אז זה קרה – עבדו נתן הצעת מחיר או בשפת
הבורסה ״קאשט”, ועברתי להילוך משא ומתן כמו שעשיתי כבר מאות פעמים לפניו. הפער במחיר הצטמק
למספר זניח יחסית של רבע אחוז וכאן נתקענו. הבעלים של הסחורה סירב לוותר ועבדו גם.

 

העסקה התפוצצה על סכום כסף שהיה קונה אז נגיד חגורה משגעת של דולצ׳ה וגבאנה, אבל בואו… חגורה וזהו !
התייחסתי לזה כמו לכל עסקה שלא נסגרת. מאכזב, אפילו ממש, אבל מתקדמים.
המשכתי להגיע למשרד שלו, הוא המשיך לקבל אותי בחיוך ואספרסו אבל לקנות הוא לא קנה.
שנתיים נמשכה הבצורת שנוהלה בנימוס שקט ונעים אבל צרמה לי מאד בנשמה.
הבנתי שעבדו נפגע, הבנתי שזה היה התפקיד שלי כמתווכת, לגהץ את הקמט הזעיר ביניהם והבנתי שקיבלתי שיעור.

 

מאז עברתי לנדל״ן. כנראה שמכירות זורמות לי בדם, ועדיין אין עסקה שעבדו לא עולה לי במחשבות.
גם היום אני עובדת עם לקוחות מכל העולם. לכל אחד הטמפרמנט, האופי, הרצונות והרגשות שייחודיים
רק לו, ומול כולם מנחה אותי אותו הקו – לנטרל את האגו מהעסקה ולהחליק את המסלול בלי להיתקע על חגורות.

קרדיט: Pexels
קרדיט: Pexels

אין יום בחיים של כולנו, בלי תהליכי משא ומתן. מול בן הזוג, הילדים, הלקוחות…
כשהאגו ותחושת החשיבות העצמית מאוימים, כל כך קל להישאב לכעס ועלבון אבל זה בא עם
תג מחיר מאד גבוה. למדתי לכבד אותו – את האגו כי הוא האני שלנו, וחלק חשוב ממי שאנחנו ועדיין,
בכל פעם שהוא מתחיל לעשות לי רעש, אני מוציאה אותו מהחדר ומתרכזת רק במטרה שסימנתי-רק בעיקר,

 

והאמת היא שעבדו אחד הספיק לי לכל החיים.

.

אילת דבש וגנר
סוכנת נדל"ן בהווה, סקיפרית בהתהוות ומאמנת עסקית ואישית בהוויה ובהכשרה. אמא לחייל ולמתבגר קלאסי. גיל 50 מאחורי, אז כבר למדתי דבר או שניים, הפסקתי להתווכח עם העולם והחלטתי שאפשר גם אחרת, אבל בשביל זה צריכה לצאת מעצמי.