הכח להמציא וליצור

כל החיים השתמשתי ביצירתיות שלי בשלל מקומות בלי להבין שבלי זה אני פשוט אבודה. איך מצאתי אותו מחדש? בהורות כמובן

לכבוד יום האישה 2017 יצא לי להשתתף במיני סדנא של עינב ארז "בשביל העניין".

בסדנא דיברנו בין השאר על הכוחות שעוזרים לנו בחיים ועל השדונים שעושים הכל לבלגן את חיינו.

האווירה, החברה, המיקום ועוד גרמו לי לחשוב המון על השינוי שעברתי בחיי האישיים. מהפך רציני – 35 שנה של אחראיות לעצמי בלבד ואז תוך חמש שנים אחראיות ל4 זאטוטים!
המשמעויות רבות, ואחת העיקרית שבהן היא שהזמן שלך – כבר לא שלך בכלל. לא רק את אלא גם כל מה שיש לך וכל דקה שיש לך – נדרשות לצרכי הילדים.

לא סתם אחד השדונים שדיברו אל לבי בסדנא היה שדון "אין לי זמן". כי באמת ככה נראים החיים שלי – מרדף אחרי הזנב במטרה לקבל קצת זמן.

כמו אמהות רבות גם אני מצאתי את עצמי משנה כיוון בפן המקצועי בחיי, מורידה שעות, משנה משרות ועבודות. נפרדת מעבודה חלומית כי היא דורשת אחרי צהריימים, ואלו מוקדשים עכשיו לילדים.

 מה שלא חשבתי עליו, בהחלטות האלה, זה על המימוש העצמי שלי. או ליתר דיוק – על היצירתיות שלי. אחד הכוחות הכי חזקים שיש לי. מאז ולעולם.

20170308_203539

לא חשבתי על זה באופן מודע, אבל בכל שלב בחיי עד ההורות היצירתיות שלי התפרצה החוצה. כמדריכה בתנועת נוער הפעלתי אותה להכנת פעולות וצ'ופרים, כבת שירות הגיתי בעזרתה תוכניות חדשות, באוניברסיטה למדתי תחומים שדרשו חשיבה יצירתית, וגם בעבודות השונות שלי תמיד היה מקום רב ליצירתיות. כך למשל כספרנית הכנתי פעילויות מגוונות בעקבות ספרים.

 בעבודה הנוכחית שלי יש המון פלוסים. אבל אין בה יצירתיות בכלל. אין בה צורך להמציא גלגלים או לקשט, ולאט לאט הרגשתי עד כמה זה חסר לי. רק כשלא השתמשתי ביצירתיות שבי הבנתי כמה שימוש בה גורם לי לפרוח ולהרגיש טוב עם חיי.

 למזלי, למדתי מהר מאוד שאפשר להשתמש ביצירתיות הטבועה בי להעסיק את הילדים, ושזה אפילו צעד משתלם מאוד בטווח הארוך מהרבה בחינות – הם לומדים יצירתיות בעצמם, הם מפעילים את הראש, הם נחשפים לשלל פעילויות, הם מתנסים בשלל חומרים. זה טוב למוטוריקה שלהם, זה נהדר לחיברות ביניהם, ועוד ועוד. לגמרי win-win. גם אמא נהנית וגם הילדים נהנים וגם התעסוקה מונעת מהם להשתולל.

מסתבר שגם הם מרגישים את זה, הברכה שהבכורה בת השבע כתבה ליום המשפחה מוכיחה שהם מודעים ליצירתיות ונהנים מפירותיה:

20170304_195530

 מי שמכיר את הבלוג הזה יודע שהוא שזור פוסטים על פעילויות עם ילדים, ושתמיד צצים לי רעיונות חדשים שאני ממהרת ליישם ולחלוק פה. התגובות המקובלות הם הערצה על הכוח לעשות את כל זה עם ארבעה קטנים. אבל האמת היא שהיצירתיות הזו נותנת לי את הכוחות להתמודד עם קשיי הגידול שלהם, ושיום שבו אני לא מפעילה אותם הוא קשה פי כמה – כי תמיד יהיו בו ריבים, ותמיד הבית בסופו יהיה הרבה יותר מבולגן. אם אבחר רק לשבת איתם מול הטלוויזיה או אפילו לשחק במשחקי קופסא ותו-לא, אני אתחרפן מהר מאוד מהצורך להתבטא. מפוטנציאל יצירתי שלא יבוא על סיפוקו.

אין ספק שהילדים מאפשרים לי אפיק מעניין מאוד להתבטא בו, כזה שכולנו רק מרוויחים ממנו.

20170215_193320

למשל – כאן ביקשתי מהילדים לחורר ניירות (פעולה שהמרפאה בעיסוק של אחד מהם המליצה עליה) ואז יצרנו לב משפחתי ממה שהצטבר במחורר

למזלי בתקופה האחרונה התגלגלו לידינו כמה אביזרים ומשחקים וספרים שמסייעים מאוד להפעלת החוש היצירתי הטבעי שלי.

אחד מאלה הוא הספר "אמא מה זה עושה" שבסרטון תוכלו לראות את דולב מדקלם בעל פה את העלילה שלו, אחרי מספר הקראות קטן.

[youtube yYY5TXKvTyE nolink]

אנחנו מאוד מאוד אוהבים לשחק עם קרטונים ולהפוך אותם לשלל דברים שונים. כמו הילד בסיפור. אפילו הכנתי פעם לוח פינטרסט מיוחד לנושא וכמובן שגם כתבתי על זה פוסטים. עכשיו רק נשאר לנו לשלב בתוך משחק הקרטונים שלל אביזרים מרחבי הבית, כמו הילד בסיפור שהפך בין רגע לאחד האהובים ביותר פה בבית. ממליצים בחום.

אמא-מה-זה-עושה_NM7

אני יודעת גם להוריד את הכובע בפני משחקים שמעידים על יצירתיות רבה מצד יוצריהם. לאחרונה קיבלנו את המשחק "רגעים" שנועד לאפשר שיח משפחתי עמוק יותר ולעודד את תרבות הדיבור בבית, כמו כל הרעיונות הגדולים גם הוא כ"כ פשוט שלא ברור איך לא עשו את זה קודפ, וסחטיין לנשים המדהימות שהגו את הרעיון וביצעו באופן כ"כ מושלם ויצירתי.
כל המחחקרים השונים מעידים כי ילד שרגיל שהוריו חולקים איתו דברים, ושהוא מוזמן תמיד לחלוק איתם, יפנה אליהם ביתר קלות בזמן צרה. והאם לא כולנו רוצים להיות שם עבור ילדינו אם יעלה הצורך?

20170304_202010

הקלפים מבית רגעים מהווים כר הולם לאימון על היכולת לחלוק עם הילדים ולעודד אותם לחלוק איתנו. הם עוסקים בשלל נושאים חלקם קלילים ביותר – לאימון השריר, וחלקם יותר מסובכים.

במקור הקלפים מיועדים לשבת על השולחן כך שבכל רגע נתון ההורה או אחד הילדים יכול להרים את הקלף ולשאול את השאלה הכתובה בו. בביתנו בו בעיקר ישנם ילדים קטנים – קלף על השולחן יתקמט וייהרס מהר מאוד. אבל בזמן ארוחות השבת המשפחתיות אנחנו מרימים מדי פעם קלף מהקופסא ועונים על השאלה בו בסבב. כרגע רק בת השבע ממש מביעה עניין עמוק. אבל גם בני החמש משתתפים פה ושם, ואין לי ספק שהטמעת השימוש בקלפים מגיל צעיר תבנה במשפחה יסודות שיבוא יום ונודה עליהם.

20170304_202031