החלום של אריאלה

כבר מזמן הבנתי שאני לא סתם צלמת, וחיפשתי את מה שאני באמת אוהבת לעשות, ואת מה אני אוהבת לצלם ואת מי שאני בעולם הזה.

ממש אתמול זה קרה, שחזרתי מהצילומים של אריאלה, ובדרך הביתה פרצתי בבכי, שהוא לא מובן לי, לא ברור לי, לא מוכר לי.

כי אני רגילה לבכות כשעצוב, והפעם לא עצוב לי בכלל, אז מה קורה כאן?

 

פתאום, גלינג, אסימון נופל, הבנה חדשה: אני בוכה מרוב אושר, ומתחילה להבין מה קרה שם.

את התחושה הזו אני כלל לא מכירה, התחושה של הסיפוק, האושר, העוצמה הזו.

אריאלה הזמינה אותי לצלם אותה בפעם השנייה, והפעם, היא רצתה שכיסא הגלגלים יהיה חלק ממנה, ושהיא תרגיש יפה יחד איתו, הרי הוא הרגליים עבורה, ומאפשר לה ללכת בעולם.

היא רצתה לתעד את החיבור הזו, ובצורה אומנותית ושונה.

 

תוך כדי הצילומים, יצרנו משהו מדהים ביחד, ונוצר חיבור כל כך מרגש בינה לבין עצמה, בינה לביני.

חיוך – מהרגעים האלה שרואים שפשוט אדם מאושר ושלם. וזה, זה משהו שיכול לגרום לי לבכות מאושר.

כאלה רגעים אני חווה, וכזה חיבור העסק שלי יוצר. אני יוצרת.

חיבור לעצמך, אהבה לעצמך, קבלה של עצמך כפי שאת, זה העסק שלי. זה מי שאני, מה שבאתי לעשות בעולם, להגשים חלומות.IMG-20180627-WA0041

ההבנה הזו לוקחת זמן. מי שמכיר אותי באמת יודע שבאתי מכלום (במלוא מובן המילה), בניתי הכל בכוחות עצמי מהיותי ילדה ונערה, ואפילו אפשרתי לאנשים במשך שנים להתייחס אליי כאילו אני כלום, ואפילו האמנתי בזה.

ופתאום להבין שאני בכלל משהו בעולם הזה, שאני יכולה להגשים חלומות שלי ושל אחרים, שיש לי כלים, שאני יוצרת ואפילו מורה, לא לאחת ולא לשתיים, אלא לכל כך הרבה נשים ונערות.

יש לי מה לתת, אני לא כלום, ואמשיך, בשביל אותם רגעים של בכי מאושר.

IMG-20180627-WA0042

צילום: רעות אשכנזי צילום – לחוות, לאהוב, להצטלם

#דיגיטליות_בעסקים #לאומי_עסקים #saloonaschool