זה היה המקרה של צחי,
איש מקסים שהיה מסורב גט
(אנחנו שומעים רבות על נשים מסורבות גט
אבל יש גם לא מעט גברים כאלה)
עברו מאז ארבע שנים.
והנה היום קיבלתי ממנו בוואטסאפ מודעת אבל.
מסתבר שגרושתו נפטרה.
ושוב זה היכה בי:
כמה אנשים מבזבזים את החיים שלהם
על מלחמות מיותרות
שרק גורמות סבל מתמשך
ולא מבינים שהחיים כל כך קצרים…
אם רק ידעה שמספר שנים לאחר מכן תלך לבית עולמה
האם היתה מנהלת את כל המלחמה הזו?
האם לא היה עדיף לה לחיות
את שנותיה האחרונות בשקט ובשלווה
במקום במלחמות משפטיות מיותרות?
אין אדם שיודע כמה זמן נקצב לו בעולם הזה.
אין לנו שליטה על משך חיינו.
אבל יש לנו בהחלט שליטה
על איך אנחנו מתכוונים לחיות אותם.
על מה להוציא את האנרגיות והכוחות,
ואיזו מורשת להשאיר אחרינו.