עורכי הדין: עו"ד אודליה אלטמן ועו"ד אביב הראל
ב"כ הנתבעת: עו"ד דורית דרמן
בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון עוברת כחוט השני ההלכה לפיה רק פריט רכוש שנכרך מפורשות, קרי אוזכר "ברחל בתך הקטנה" בכתב התביעה לגירושין אשר הוגש לבית הדין הרבני, יימסר לסמכות שיפוטו הנמשכת של בית הדין הרבני, באופן שבית המשפט האזרחי יימנע מלדון בתביעה העוסקת בו.
הלכה נוספת אשר השתרשה בפסיקה קובעת כי לאחר שסודר גט, לא תימשך סמכותו של בית הדין הרבני לדון בנושאי הרכוש המשותף של הבעל והאישה, וזאת אף אם לפני סידור הגט הייתה לו סמכות כזו עקב כריכה כדין העומדת במבחני הכנות והכריכה.
בהחלטה שניתנה בימים אלה סטה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, כב' השופטת איילת גולן-תבורי, משתי ההלכות הנ"ל גם יחד.
במסגרת תביעה שהגיש גבר נגד גרושתו, בה עתר להכיר בדירה הרשומה על שמה כמשותפת מכוח עילת "כוונת שיתוף", הוגשו מטעם הגרושה בקשות לסילוק על הסף, דחייה ומחיקה.
בית המשפט לא דחה את התביעה על הסף, אלא הפנה את הצדדים לבית הדין הרבני.
בית המשפט איבחן את המקרה מן ההלכה הקובעת שאין קנויה סמכות נמשכת לבית הדין הרבני בנושאי הרכוש מקום בו עילת התביעה נולדה לאחר הגירושין, בקובעו כי עצם ההסכמה שהגיעו אליה בנה"ז, להתגרש תחילה, ולדון באותם ענייני רכוש שכן נכרכו בפני בית הדין רק לאחר סידור הגט, היא שקובעת שהסמכות לבית הדין הרבני גם לגבי פריטי רכוש שלא נכרכו בתביעת הגירושין, וביניהם הדירה נשוא התביעה החדשה.
בכך סטה בית המשפט מן ההלכות הקודמות, שכן זו הפעם הראשונה בה נקבע שהסמכות בעניין רכוש חדש, אשר לא נדון בעבר, קנויה לבית הדין הרבני, הגם שהתביעה הוגשה לאחר שהצדדים כבר התגרשו, והגם שהמחלוקת בדבר הבעלות בדירה לא נכרכה כלל במסגרת תביעת הגירושין.