ההתפטרות

פרק 2 במסע שלי לעצמאות

בחורה עם מחשב נייד
כלואה ארבעה עשורים
כלואה ארבעה עשורים

בטור הקודם סיפרתי לכם על הצוענייה הקטנה שבתוך הבורגנית, שהיתה כלואה ארבעה עשורים. ביום בהיר אחד האישה החופשייה שבתוכי ביקשה לצאת .

חמש שנים כיהנתי בעמדת ניהול בארגון מכובד ומקצועי, שהייתי בין מקימיו. לא אלאה אתכם בפרטי הפוליטיקה. אסכם רק שלא ידעתי לעשות אותה ואולי גם לא רציתי. סירבתי להתחנף למי שהיה בעל הדעה וההחלטות. זה היה לא חכם, כי גם כך הוא לא סבל אותי וסיבותיו עימו. במקום לשמור על פרופיל נמוך לפחות, בחרתי להתעמת איתו על כל צעד ושעל. ביום הדין, כשהמנכ"לית עזבה, במקום לקדם אותי – בעלת נסיון מוכח והצלחות רשומות – בחר האיש להנחית למקום מישהי מבחוץ.

הנחתי את המפתחות על השולחן והתפטרתי.  זה היה שיא תקופת המיתון כשמכל מקום העיפו אנשים בקיצוצים בהולים שהותירו עובדים משקשקים מפחד.  אני באומץ-טירוף שאופייני לי הלכתי אל הכלום, ואקום מוחלט ללא כל חלופה.

הייתי  אחרי לילה לבן של חיבוטי נפש שהסתיים בבוקר עגמומי ובהצהרת התפטרות. אפופה וחלושה. ביום ההתפטרות ביקשתי מהיורשת  לוותר לי על נסיעה  לפגישת עבודה בחיפה. הסברתי שאני תשושה ומבולבלת. היורשת התעקשה. אמרתי לעצמי שלנהוג לחיפה במצבי הרגיש זה חוסר אחריות ובחרתי ברכבת.

הפגישה היתה יעילה ומוצלחת ונכח בה יחצ"ן שהוביל איתי קמפיין למספר ארגונים. יצאנו משם  מרוצים ושמנו פעמינו לכיוון הרכבת. בכביש צדדי וצר שאותו חצינו, הגיחה משום מקום מכונית במהירות בינעירונית והעיפה אותי לשמיים. הקולגה המבוהל דיווח אחר כך שראה אותי עפה כמו עפיפון, נוחתת על מכסה המנוע של האוטו ומשם לכביש.

היותי מתעמלת בפילטיס ומנהלת בדימוס היתה לטובתי. נחתתי טוב. לא ברור איך, ולמרות שכל חפצי התפזרו על הכביש ודיממתי בכמויות מהסנטר, התרוממתי כאילו כלום והתחלתי לחלק פקודות. לחברי היחצ"ן הודעתי שיחבר את הסלולארי שהתפרק, לנהג הפוגע שייקח אותי לבית חולים ולעצמי אמרתי שקרה לי נס.

הנהג הצעיר מלמל כל הדרך לרמב"ם, שאין לו מושג איך זה קרה לו, איך הוא דרס אישה שחוצה כביש, כשהגענו לכניסה למיון הוא רצה להשליך אותי ואת היחצ"ן מהרכב. הודעתי לו שאם הוא לא רוצה לראות אישה מדממת לו על הריפודים שייתן לי קודם את הפרטים שלו. היה ויכוח שבסופו קיבלתי את מבוקשי.

עוד לילה לבן ציפה לי, הפעם במיון של רמב"ם, שאת רובו ביליתי עם  היחצ"ן המסור שהתרוצץ מרופא לרופא עד שקיבלו אותי לעשות לי זריקה ותפרים.

נולדתי מחדש

נולדתי מחדש

הכותבת היא מאמנת ויועצת

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.