האישה ש"פותחת את הלב" לחולי סרטן

פרויקט “רוש מושיטה יד” מגיש לחולי סרטן הנמצאים במסגרת אשפוז יום סדנאות יצירה שעוזרות להם להעביר את השעות הארוכות והמייגעות במהלך הטיפול עצמו והציפייה לתוצאות הבדיקות. במרכז הרפואי הילל יפה זו בתיה דיסקין אשר מעלה את האופטימיות והתקווה של החולים בעזרת שיטה שפיתחה גריה חושית

הפעם אני מבקרת במחלקה ההמטולוגית במרכז הרפואי הלל יפה  ופוגשת את בתיה דיסקין.

המחלקה מלאה מטופלים, חלקם מיואשים, אחרים מלאי ציפייה ותקוה. בתיה מסתובבת בניהם עם מנדלות ועבודות יצירה, לא עוזבת אותם לרגע. היא כאן לרומם את רוח החולים, לסייע להם בהתמודדות עם מחלתם, ולענות על צורכיהם מעבר לטיפול הרפואי.

 

 

bb

פרויקט “רוש מושיטה יד” מגיש לחולי סרטן הנמצאים במסגרת אשפוז יום סדנאות יצירה שעוזרות להם להעביר את השעות הארוכות והמייגעות במהלך הטיפול עצמו והציפייה לתוצאות הבדיקות.

במרכז הרפואי הילל יפה זו בתיה דיסקין אשר מעלה את האופטימיות והתקווה של החולים בעזרת השיטה שפיתחה גרייה חושית .

בתיה דיסקין בת 66 נשואה פלוס שלושה ילדים ותשעה נכדים. פעילה ונמרצת מגיל צעיר אבל תמיד הרגישה שחסר לה משהו, משהו קטן שלימים הפך גדול ומשמעותי מאוד.

" עשיתי הכל, הייתי חברת קיבוץ ורקדתי, כל הזמן למדתי, הייתי מורה למחול ואני אוהבת את התנועה, את הבמה. למרות שהיתי פעילה מאוד תמיד זה לא הספיק לי, רציתי גם לטפל", היא מספרת לי כשאני מבקרת במחלקה.

בתיה למדה טיפול הוליסטי ויחד עם הריקוד, הציור האינטואיטיבי בשילוב כל כישוריה המיוחדים היא עשתה הסבת מקצוע, לטיפול מיוחד, היא פיתחה טיפול משלה וקראה לו גרייה חושית. 

בהתחלה היא עבדה במעון לטיפול מיוחד וסייעה עם ילדים בעלי תסמונות שונות. "האמנתי שאני צריכה להתחבר, להקשיב גם למה שלא נאמר. הייתי עושה להם עיסוי בידיים עם שמנים וצלילים טיבטים ברקע, הם היו מרגישים שיש מי שאכפת להם ומתחברים אליי".

במרכז הרפואי הילל יפה היא מתנדבת פעם בשבוע, למשך שלוש שעות, מסה לטעת בהם תקוה. "לא כולם מוכנים לפתוח את הלב, יש כאלה שמוכנים יותר ויש פחות. כמו אתרוג בצמר גפן – ככה אני שומרת עליהם, מכוונת אותם עם היפנוזה עצמית וצביעת מנדלות, מקשיבה להם וכמו ארטישוק הם משילים את העלים עד שמגיעים ללב".

 

b

אישה אחת מסקרנת ומרתקת עובדת במקום מוכר במשרה בכירה, כאן במחלקה היא רק ג'יי, נעים להכיר .

אף אחד מהעמיתים של ג'יי לא יודע על המחלה ובטח לא לקוחות.

היא מספרת "כל הזמן הרגשתי עייפה, עשיתי בדיקות דם ולא מצאו כלום. הלכתי לכל טיפול אפשרי, חיפשתי להקל על עצמי והייתי בסטרס מאוד גדול. היו תקופות שבהן לא ישנתי טוב והייתי מפורקת, לא ישנתי כי הרגשתי לא טוב, לא הצלחתי לישון ואמרו לי שזה בגלל הלחץ שהיתי שרויה בו. עשיתי שוב בדיקות, תוצאות  הבדיקות לא היו טובות. הפנו אותי להמטולוג, אמרו לי שצריך להחליף מח עצם ולא עושים את זה בגיל 66, כי יש אנשים שמתים תוך עשרה ימים. הם נבאו לי רק שחורות ולא האמינו שאשרוד "

ג'יי לא ויתרה והמשיכה לחפש פתרונות. בהמלצת ההמטולוג היא הגיעה למחלקה בהילל יפה.  שם התחילה בטיפולים, כל 28 יום.

"בהתחלה היה מאוד קשה, הייתי אנטי , לא רצתי שיטפלו בי , כעסתי על כל העולם , לאט לאט הבנתי שאני בידיים טובות , בתיה לא וויתרה. ובאמת, אחרי שאיפשרתי לה באמת להתקרב אליי, התחלתי להרגיש  קלילה יותר והמצב רוח השתפר. הכל בזכות בתיה. אני רוצה להיות בנאדם נותן, לא רוצה להכביד על הילדים שלי. הייתי סגורה מבחינה רגשתי.  בודדה, ללא תמיכה,  עד שבתיה ניגשה אליי במחלקה. זה שונה עכשיו, אני מרגישה עטופה ע"י הפסיכולוגית, השילוב של עובדת סוציאלית, בתיה והאחיות כאן במחלקה, מחבקות בכל פעם את הילדה שבי שלא קיבלה מספיק תשומת לב כשהייתה קטנה".

כתבה וצילמה  באהבה רבה וברכה גדולה להחלמה לכל המטופלים : אנג'ליקה אגבבייב מנכ"לית angel for business , כתבת תוכן, מרצה ומחברת הספר "דרך המלאך".

פרויקט “רוש מושיטה יד”, הפרויקט החברתי-בריאותי הגדול בישראל שמפעילה חברת הביוטכנולוגיה רוש ישראל מזה 15 שנים ונועד לרומם את רוח החולים, לסייע להם בהתמודדות עם מחלתם, ולענות על צורכיהם מעבר לטיפול הרפואי. “רוש מושיטה יד” פועל בכל רחבי הארץ באופן רצוף ומאפשר לחולים ולקרוביהם לקחת חלק במפגשים ופעילויות מפיגות מתחים ומשרות אווירה נעימה בזמן ההמתנה והטיפולים.

מוגש כשירות לציבור. בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע”מ

אנג'ליקה אגבייב
האנשים והעסקים שאני מעריכה ואוהבת, הם כאן מהזווית שלי.על המלאכים שפגשתי בדרך וקטעים ספר על "דרך המלאך" שיראה אור בקרוב.