האופניים החשמליים- הסכנה הייתה כתובה על הקיר

בחורה עם מחשב נייד

האופניים החשמליים- הסכנה הייתה כתובה על הקיר

איך החוקים החדשים ירתיעו ויפתחו סדר משמעותי מחדש לגבי תופעת הרכיבה?

בחודשים האחרונים כולנו עדם דרך אמצעי התקשורת לגל קשה מאוד של הדים שליליים וביקורתיים הנישאים אל האופניים החשמליים. כלי תחבורה זה עבר משא הכפשות שלא היה כמותו, נדמה, מעולם כלפי כלי רכב בישראל. אמנם, הרקע לכל העכור הזה היה ברור: מספר תאונות הדרכים שבהן היו מעורבים בני אדם הרוכבים על אופניים אלו הלך ועלה. לעומת זאת, גילם של הנפגעים ירד במיוחד. כך, קיבלנו שילוב מובהק של תשתית לטרגדיה לאומית. אלא שאם נעמיק לבחון את הטענות המקוריות, נבין שמלכתחילה העסק לא עבד כמו שצריך, והכתובת הציבורית על התאונות האלו – הייתה כתובה כבר מזמן על הקיר.

משנת 2014, שבה הותר היבוא הרשמי של אופניים חשמליות לארץ לא נחקק שום חוק שיקפיד לדרוש מהרוכבים עליהם הסמכה או רישיון כלשהו. כלומר: חשוב להדגיש, כי גם הרגולטור במדינת ישראל לא סבר, כי הכלי הממונע הזה הוא בעל פוטנציאל נזק דווקא ביותו רכוב ברוב המקרים על ידי בני נוער שאינם כשירים לנהיגה כלל, כי רובם לא מחזיקים ברישיון נהיגה המוכיח על הבנת חוקים ועל ידע מינימלי בתנאי סביבה ודרך. לכול היה ברור, כי האופניים האלקטרוניים האלו ישרתו את הציבור נאמנה ויגיעו לשימוש מיטבי גם ללא כל אחריות רשמית על הרוכבים או/ ו על סביבתם. אלא שאז נהרג ארי נשר, בנו של במאי הסרטים הישראלי המוכר, אבי נשר ( "דיזינגוף 99", "סוף העולם שמאלה" ועוד) והמערכת נכנסה לסחרחרה. סוף סוף הובן, שכלי ממונע המסוגל להגיע למהירות של 25 קמ"ש ונרכב על פי רוב בידי בני נוער מלאי אדרנלין ותחושת הפקר- בהכרח לא יוכל לעבור לסדר היום בלי כלים מוגדרים יותר של הכוונה והוראות חדות יותר של הרתעה. מאז נחקקו אכן חוקים שונים הנוגעים בהתנהלות הרוכבים בכלל ( רכיבה על מדרכה במקום על הכביש, רכיבה ללא קסדה, רכיבה תוך כדי הסעת חבר, שינוי במרכב האופניים לטובת ביטוח הגבלת המהירות ועוד) וכאלו הנוגעים בחנויות המייצרות או מוכרות את האופניים הללו- קנסות אדירים עד ביטול רישיון למי שיעז למכור את מותגי יבואן אופניים  חשמליות הללו באופן לא חוקי או באופן שמנוגד לחוק.