״הלוואי ויכולנו לגלגל את התמונות אחורה ולראות את ״המוסר״ של אז״ . כותבת רות דיין , בת 100 וקצת בספר המבקרים של התערוכה אותה אצר גיא רז -אוצר לצילום : דיין אלבום משפחה, 1908-2017 .
״התערוכה מציגה את ה :ד.נ.א של משפחת האדם הדיינית על ציר ההסטוריה של הצילום המקומי״ , כותב גיא.
״התמונה הראשונה שרואים הצופים בתערוכה היא תצלומה של שירה גפן אותה צילם גבריאל בהרליה . הבחירה לפתוח בצילום זה מציעה לצופים לקרוא את הסיפור המשפחתי בראש וראשונה דרך תמונות הנשים שבמשפחה . הצילום שיצר בהרליה הוא מחווה לשלושה מקורות בהסטוריה של האמנות : האודליסקות הגדולות של הציור הנאו קלאסי בסוף המאה ה18, הציור האוריינטליסטי בארץ הקודש והציירת פרידה קאלו העצמאית והמורדת הדרמטית שפעלה במקסיקו בשנים שבהן חרשו בני משפחת דיין בשדות נהלל.״
״אני שמחה על מה שהיה ועל מה שהייתי ומה שקלטתי כמו קרביה של מצלמה שנשמר בה סרט דהוי שריחו מתפוגג ואין אליו ערגה אבל נעים לרפד בו את התאים המתנוונים״ (יעל דיין , ״מנגד״ , 2014)
יעל דיין צילום מימין לשמאל :יעל רוזן, עם אסי ואודי מתוך אלבום המשפחה, צבעונית משמאל: ורדי כהנא
מיכה קירשנר מצלם ב1981 את משה דיין בשנת מותו (עייף ומותש מחייו) ואת שאר בני המשפחה כולל טיפול בתצלומים ברוח הצילום המגזיני.