ג'וּק? עכבר!!!!!!!!!!!

חשבתי לתומי שהג'וּק מהפוסט הקודם היה נוראי.
לא לא, הנה זה בא. מי אמר קיץ בבנין ישן ולא מטופח?

ג׳וק? עכבר !!!!!!!!!!!!!
אחרי הפוסט הזה, שאז חשבתי שג׳וק הוא ביג דיל. אוי כמה שאני טעיתי. 
אז ככה. 
הזמן: שני, 21:00
אני בדיוק חזרתי הביתה מענייני עבודה ונפש. 
ספירת מלאי:
ילדון אחד קטן ישן. 
ילדה אחת גדולה נרדמה אחרי שישבתי לידה על המיטה. 
עד כאן, הכל טוב ויפה. 
ואז עליתי וישבתי במיטה העליונה של מיטת הקומותיים, להשכיב את הסנדביץ׳ המתוק והעקשן שלי. 
ברקע, בועז בעלי שיחיה, אותו שלחתי לישון כי אוטוטו הולך למשמרת לילה, מתחיל לעשות רעש עם המטאטא. 
חשבתי לעצמי, טוב, החליט לטאטא. שלושה ילדים וזה, הגיוני. 
אבל התחילו לזוז וליפול דברים. כבר פחות הגיוני.
שאלתי ״הכל בסדר״?
 
ענה בשיא הרוגע ״עכבר״. 
עכשיו, בשלב הזה אני כבר למעלה (מיטת קומותיים, זוכרים?) וגם לידי שוכב ילד. היסטריה לא תעזור. 
אמרתי לבועז ״תפתח את הדלת, שיהיה לו לאן לצאת״. יתכן שבאנגלית כדי לא למשוך תשומת לב מהילדון. 
בועז בתגובה בא וסגר את דלת ההרמוניקה בחדר הילדים שבו הייתי. אחר כך פתח את הדלת של הבית (קומת קרקע, בית ישן, מועמד ראוי לפינוי בינוי). 
בשלב הזה היו שני מהלכים הגיוניים מבחינתי:
1. להתחיל לחשוב על הפוסט, שאוטוטו יגיע. 
2. להפעיל את הפנס באייפון ולכוון אותו לדלת ההרמוניקה שלידי כדי שאם העכבר יכנס לחדר, אני אדע. ואמות
אחרי מספר מכות, שמעתי את בועז נושם לרווחה.
הוא גירש אותו החוצה (אני מניחה. למען בריאותי הנפשית, לא תחקרתי מה היה מצב הצבירה של העכבר כשהוא יצא). 
בדיעבד הוא התחיל לתאר את העובדה שהעכבר גורש בעדינות, בעודו חי.
כיפאק היי. לא רוצה לשמוע.
בועז בא, פתח את דלת ההרמוניקה, מתנשף כולו, כדי להודיע שהצליח במשימה. 
אמרתי לו: ״תגיד, ת׳אמת, מה יותר הלחיץ אותך, העכבר או התגובה שלי?״. 
תשובתו: ״התגובה שלך, מהעכבר אני לא מפחד״. 
ובצדק חיים שלי, בצדק. 
במקרה ולמזלך חזרתי הביתה רגועה ואתה גירשת אותו מהר.
לכולם שלום.
לו זה היה קורה כשאתה לא בבית, אנחנו היינו עוברים לגור ברחוב.
פלוס אמא הסטרית ואולי איזה ילדה בוכה, ילד מפחד ובטח איזה ילד קטן שהיה מחפש ללטף אותו. 
בשיא הרוגע, כמו שרק בנאדם שבדיוק סיים לחפור בנפשו יכול להיות, אמרתי לבועז: (יתכן שבאנגלית. The kids, you know):
– "מחר בבוקר הדברה. מחר!!!״
– ״אז איך אני אשן״
– ״תשן אצל אמא שלך״
– ״ההדברה לא מיועדת לעכברים״
– ״לא מעניין אותי. ה ד ב ר ה!!!״
תם ונשלם. 
ועכשיו אני אדחיק את זה יפה יפה. אשן עם עין אחת פתוחה ואקווה שאתקל רק בג׳וקים. או שלא. 
שאלוהים יעזור לי. 
אפשר בבקשה חורף?
ועכשיו כולם ביחד:
אייייייייייייייכססססססססססס