גאורגיה, שבוע 8 ואחרון

בחורה עם מחשב נייד

אז לאחר שבוע בו חיכינו יום יום לבשורה על תעודת לידה, בסוף זה קרה.

ביום ראשון חיכיתי וחיכיתי לטלפון, ולא הגיע. כך גם בשני, עד שהרגשתי שאני מאבדת את זה ופרצתי בבכי שבור לחלוטין מול אשת הקשר של החברה, כי באמת שכבר לא היתה סיבה לדחות את זה, ויש טיסה ביום חמישי שיהיה לי ממש קשה לשאת את זה שלא נהיה עליה. היא חיבקה ואמרה שתעשה הכל כדי ללחוץ על משרד הפנים. כבר באותו לילה היא התקשרה להגיד לי שהצליחה להגיע למישהו בכיר שם ודיברה איתו בטלפון, ביקשה שינסה לקדם עבורנו את התעודה.

יום לאחר מכן, שלישי, אני קמה לבוקר מתוח בו כל טלפון מקפיץ אותי, אך לשווא. בצהריים, בזמן שהאכלתי את עידן מצאתי את עצמי מדברת עם אח שלו, איתן, המלאך שלי שתמיד עומד לצידי בכל משבר. ביקשתי ממנו שיעזור לנו לצאת כבר מגאורגיה, וכמה שיותר מהר. נשבעת לכם, ומי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא אחת כזאת שמאמינה בדברים שכאלה, אבל נשבעת לכם, ברגע שסיימתי להאכיל את עידן, קיבלתי טלפון מאשת הקשר שמברכת אותנו על קבלת תעודת לידה. מדהים! וחכו, איתן עוד רגע חוזר.

כאמור, תעודת הלידה הגיעה ביום שלישי, ומאותו רגע התחלנו לנסות לדחוף ולזרז עניינים על מנת שנוכל לאשר את כל המסמכים לקראת הטיסה של חמישי. ביום רביעי בבוקר העניינים נראו אופטימיים וכבר התחלתי לארוז, וכמעט סיימתי. אבל משהו היה חייב להתקע. אני לא אלאה בפרטים של מה בדיוק נתקע ואצל מי, אבל זה כבר היה נראה אבוד, לא רק מבחינת הטיסה של יום חמישי, אלא אפילו מבחינת הטיסה של שבוע הבא. התמוטטתי. הלכנו לישון בידיעה שכנראה שזה לא יקרה בחמישי, אלא אם כן ממש יקרה נס. נחשו מה עשיתי… ונחשו מה קרה.

ביום חמישי בבוקר אני מקבלת טלפון מאשת הקשר שמודיעה לי שהכל עבר בהצלחה ושניתן לרכוש כרטיס לטיסה שיוצאת ממש בעוד כמה שעות!! אמרתי מלאך שומר או לא אמרתי??

רצתי לשגרירות להנפיק דרכון לעידן ומשם לסיים אריזות, ומשם… בון וואיאז' לארץ!!

הבוקר התעוררתי לבוקר משפחתי מושלם. זהו. זה שווה הכל.

שלום וממש לא נראה לי שלהתראות, גאורגיה

ובנימה אישית יותר, עוד כמה מילים ברשותכם.

אין לתאר כמה אני מודה לכל אחת ואחד מכם על הליווי הכל כך צמוד, תומך ומעצים שהענקתם לנו בכל התקופה הזאת. הייתם לי גב ומשענת, מקור לשאיבת כוחות שעזר לי לשרוד את המסע הזה. תודה על כל המילים שכתבתם, שחקוקות ונצורות עמוק עמוק בליבי. שולחת חיבוק ענק לכולכם ושוב, המון המון המון תודה.

לא מאמינה שלא אכתוב שוב בלוג בשישי