מה הייתם עושים, לו היו מאשימים את אמא שלכם בגניבה?
לא בגניבה של אודם, או בושם, או תיק מאחת החנויות בקניון, או משקה יוגורט מהסופר השכונתי, אלא בגניבה של מיליונים .
בסכין חדה, לעומק, לפעמים עמוק מדי, מתארת הסופרת נעה ידלין בפרוטרוט, בפירטי פרטים, מחשבות, שיחות ומחוות יד וראש, בספרה 'בעלת הבית', זוכה פרס "ספיר' לספרות, מה קורה במשפחה, כשהאם החזקה, האינטליגנטית, המשכילה, סמנכ"לית מרכז לשלום, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, אספנית אמנות, מלח הארץ-חשודה שגנבה ממקום עבודתה, 3.4 מיליון שקלים.
המחשבות הכמוסות הופכות לגלויות, היצרים, העלבונות הקטנים והפנקסנות הגדולה, ומה שהיה מגולגל מתחת לשטיח הנאה, ומאחורי התמונות היקרות על הקיר, עולה עכשיו, כשצץ פתאום אישום כזה, ומרחף כמו ענן שחור מעל המשפחה והחברים, ומכרסם בהם עד שהם מוכרחים לשאול את עצמם, וגם אחד את השני – האם יכול להיות שהיא עשתה את זה? שהיא גנבה?
משהו מטריד מרחף מעל הכל. מטריד ביחסים בתוך המשפחה הנורמלית והמוכרת הזו לכאורה, ביחסים בין האחים ונשותיהם, וילדיהם והגיסות והגיסים, והסבתא והבני דודים והחברים. ערב רב של אנשים, שלא פעם חזרתי אחורה כדי להבין מי נשוי למי, ומי התגרש ממי. משפחתולוגיה היא דבר מורכב, בכל משפחה, גם במאושרות שבהן או כאלה שנראות מאושרות. וגם שם, במשפחות האלה, כשמגיעים לכסף – יוצא הגועל נפש.
היו רגעים במהלך הקריאה בספר הזה, שדילגתי על חצאי עמודים, בגלל הגודש הרב, והיו כאלה שקראתי בשקיקה כל מילה. כשהגעתי לדפים האחרונים, כבר לא יכולתי לעצור והסוף, טוב, פה כבר תצטרכו לקרוא לבד. 'בעלת הבית' – מומלץ.