בין מובארק לעמנואל רוזן

שדרן הטלוויזיה עובר זובור. האיש משלם על מה שמאות אלפי גברים עשו עד כה באין מפריע

בחורה עם מחשב נייד

פרשת איש הטלוויזיה  שמשלם פומבית וציבורית על מה שמאות אלפי גברים עושים יום יום ובאין מפריע – איננה נותנת לי מנוח. אני שואלת את עצמי ואת כולנו שאלות נוקבות. אינני מצטרפת למקהלה של רוב הציבור ובעיקר הציבור הנשי, שהפכה בחלק מהמקרים להילולה, סוג של נקמת דם, משהו שברמת הסמליות מזכיר לי את היחס שמקבל הנשיא המודח מובארק.

מאחר שאני הולכת נגד הזרם, ספגתי חיצים מורעלים, בין היתר מהעיתונאית טלי חרותי סובר, שהגיבה כלפיי באגרסיביות וניסתה לקעקע את היותי אדם חושב ועיתונאית ותיקה, ולו בלבד שלא תיאלץ לשמוע את דעתי. היחידה שהעזה להגיד בפומבי דברים דומים למה שאני מבטאת בימים אלה, היא יעל פז מלמד, בתכנית הכל דיבורים עם איילה חסון, על כך אני מברכת אותה.

העזה ללכת נגד הזרם. יעל פז מלמד
נגד הזרם. יעל פז מלמד
הגיבה באגרסיביות. טלי חרותי סובר
הגיבה באגרסיביות. טלי חרותי סובר

אני יכולה להבין את התגובה הציבורית הנרחבת והסוערת לפרשה: נפתחה תיבת פנדורה. החשיפה מסמנת שינוי של נורמות שליליות בחברה הישראלית, בה כל אלים – גבר. לגבי אנסים, זה שנים רבות יש הסכמה של הציבור והמחוקק, שמדובר בפשע, עליו יש להעניש בחומרה. גם לגבי עבריינים בעברות מין קלות יותר מאונס, כמו הנשיקה האלימה של השר לשעבר, חיים רמון לחיילת צעירה – קבע בית המשפט שמדובר בפלילים ויש להעניש את העבריין (בפרשת רמון לא היה גינוי ציבורי גורף, כמו במקרה של קצב. היו שהקלו ראש במעשה שעשה).

אנחנו עדים עכשיו לעליית מדרגה: נפתח דיון ציבורי הדן בתופעה של הטרדות אובססיביות על ידי גבר חזק ורב השפעה, כלפיי נשים צעירות בתחילת דרכן בעולם העבודה. מדובר בתחום אפור, בו ההתייחסות לעניין הפלילי חשובה, אבל איננה בהכרח העיקר. זו בין היתר, בעיה אתית שמתפקידנו לטפל בה כחברה. המחוקק נתן דעתו לנושא הטרדה מינית והגדיר אותה כעברה פלילית. עם זאת, ההבחנה בין הטרדה מינית לחיזור אגרסיבי/ ו/או אובססיבי – איננה פשוטה. השאלה היא האם אדם חזק ורב השפעה שמחזר בצורה כוחנית ומגיב בנקמנות למי שאיננה מעוניינת בו כגבר – עובר עברה פלילית (ייתכנו מקרים של נשים חזקות שתפעלנה כך כלפיי גברים צעירים א.א.),

אני מברכת על החשיפה. יש לאפשר עכשיו למערכת החוק לברר האם האיש עבריין והאם הוא מבחין בין טוב לרע. הדיון הציבורי לגבי חיזור טורדני ופולשני וכוחני של אנשים בעמדות כוח לאנשים צעירים ראוי וחשוב.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.