ביום כיפור חשוב לקחת בחשבון את הנפש

בחורה עם מחשב נייד

בשנה שעברה ביום כיפור, הבת שלי הייתה בת שלושה חודשים פחות או יותר, עדיין סבלה מגזים ואני עדיין לא הצלחתי להבין את חוקי הפורמט הזה שנקרא הורות.

מהשנייה שהיא נולדה, הטחתי בעצמי האשמות על התיפקוד הלקוי שלי כאמא, על זה שלא ידעתי למה היא בוכה, על זה שמה שניהל אותי היו החרדות שלי, על זה שלא הייתה לי שנייה אחת של מחשבה צלולה ועל זה שאני לא כמו אבא שלה, שידע להתנהל מבלי לאבד את העשתונות. שפטתי את עצמי בלי הפסקה ובלי סיכוי ולו הקטן לחנינה.
אני זוכרת שסבלתי ביום כיפור בשנה שעברה, שרק חיכיתי שהוא ייגמר כדי שאוכל להסיח את דעתי עם רעשי רקע סביבתיים ולא לשמוע את הרעש שהיה לי בראש.
לא עצרתי שנייה לחשוב איזו שנה מאתגרת עברתי, על העוצמות שגיליתי בי רק בדיעבד שאיפשרו לי לשרוד טלטלות חזקות ובפרט לחגוג את זה שילדתי, ילדה בריאה ומתוקה מדבש.

אז השנה החלטתי לקחת את הנפש שלי בחשבון ולבקש מעצמי סליחה וגם לסלוח לעצמי על כל הפעמים שאמרתי לעצמי: "איזו סתומה!" או "את אמא נוראית, איך לא הבנת מה מציק לילדה"?
אני עושה כמיטב יכולתי להיות אמא טובה ומגיע לי פירגון עצמי על זה.

אז אימהות יקרות ואבות יקרים, קחו כמה דקות לעצמכם וסלחו לעצמכם על כל אותם הפעמים שהייתם קשים עם עצמכם על ההורות שלכם ובכלל חשוב בראש ובראשונה לסלוח לעצמנו לפני שסולחים לאחרים.

גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולם.