בוקר טוב – מעניין עם מי אני אריב הבוקר ??

כמעט חלק מהריטואל – כל כך הרבה סידורים יש לי (כמו לכולם), אפשר לחשוב שאני מנהלת משרד מהבית, ניירת שצריך לטפל, חשבונות שצריך לשלם, ביטוח וכו ' – מעניין עם איזה גוף ציבורי או מסחרי – אני אצליח לריב על הבוקר……

בחורה עם מחשב נייד

למה זה קורה? זה לא יאומן !!! אני קמה בבוקר ומנסה לחשוב איזה מטלות מונחות בשורה להיום. יש כאלה שכייף לעשות, יש כאלה של בסדר ויש כאלה שברור מראש שבלי צרחות ואיומים בסגנון "אני אפנה לתקשורת" (פופולרי להפליא ויעיל לפעמים..), "מי ממונה עלייך?", להתחיל לדפוק על השולחן, להזיז ת'ניירות שמונחים בצורה עצבנית ולהסביר שנמאס לי ככה…למה דברים לא יכולים ללכת אחרת? למה אי אפשר לקבל מה שרוצים וצריכים במסגרת ההגיון אלא להרגיש לפחות כאילו יצאתי למלחמה?
כל פעם מחדש אני נשבעת לעצמי לנשום עמוק, להיות נעימה, לספור עד 10, לנסות להבין את הצד השני שהעסק לא של אמא שלהם והם רק עושים את תפקידם – לפעמים זה מצליח לי, אבל אם הסיפור הזה מתחיל לחזור על עצמו בפעם השניה-השלישית באותו יום או באותו מקום סביר להניח שמפלס העצבים שלי כבר התחיל לטפס ובתוספת מע"מ הקיץ בא כדי להכניס אותי למוד של עצבים ליתר בטחון….שרגוע כבר לא יהיה היום – אבל אני מוכנה להתפשר על בסדר.
זהו שלא הייתי צריכה לחכות הרבה – הסלולר – אני בטוחה שכמעט כל אחד נתקל בימי חייו ביחסים קודרים עם חברת הסלולר שלו למרות שהוא שמע בהקלטה "…מספרך בתור הוא 4 (למשל), זמן ההמתנה המשוער הוא …3 דקות, אנא המתן, שיחתך חשובה לנו…". מי שכח את שיעורי חשבון בכיתה ג' ? נכון…חברת הסלולר ועובדיה, השיחה של מי חשובה למי..? – נכון, לא היית בשיעור אמת בפרסום. אז זה מה שקורה לי בהמתנות עם מוסיקת מעליות שמפסיקה להיות נעימה אחרי כמה וכמה שניות. הענייין הוא שאחרי שכבר המתנתי עם מוסיקת המעליות נקשרו יחסינו במעט והפכתי להיות חובבת מוסיקה ברמה זו או אחרת וכמו טייס אוטומט מצאתי את עצמי ממתינה וכמעט מתחילה לאהוב את המוסיקה ולשכוח למה צלצלתי. התעשתתי די מהר כששמעתי קול אנושי. סתם תקלה שלא ניתן לתקן אותה וסביר שיצטרכו להחליף מכשיר אבל הביטוח שלי מכסה רק את….אבל לא מכסה את…. ואני שואלת לתומי אם זה לא שייך לביטוח, בטח שייך גברת = אבל התקלה הזו לא נכללת.
אני מתחילה לתהות מה כולל את מי ולמה. אין שום תשובה שיכולה אפילו להיות קרובה להגיון שלי ולרצות אותי ותאמינו לי שלא רציתי משהו שבשמיים. לקוחה מרוצה אני כבר ממש לא. זה לא שאני חושבת שבחברות האחרות המצב מזהיר או שונה בצורה משמעותית אבל תמיד אפשר להוציא אגרסיות על מי שמדבר ממול בנימוס רב.
תראי, היא מנסה להסביר לי – זה בתקנון בסעיף ד' סעיפון חדש 12 לפקודת העונשין. תראי – אני אומרת לה : לא ממש מעניין אותי איזה חוק לאיזה פקודה שייך הקלקול הזה – אבל לפי חוק אופציית שימוש בסלולר – סעיף ד' מן הראוי שתחליפו מכשיר או תתקנו את הקיים ו…במהירות המאד אפשרית.
אני לא יודעת היא מתחילה למלמל בחוסר בטחון וכאן מתחילים לחלחל העצבים שלי אבל במקביל אני משתדלת לנשום עמוק ולשמור גם על יחסים עם הפקידה האומללה. (תיכף היא תהייה אומללה – היא לא יודעת…). אני מבינה שהחברה לא של אבא שלך ואת מוגבלת ביכולות שלך – אמירה אופטימית ומעריכה מסוגלות מקצועית, אני מבינה שאת רוצה אבל לא יכולה – אז תני לי את האחראי משמרת, אחראי תיקון, איזשהו אחראי תני לי.
לא יכולה, אין כזה, הוא יחזור אלייך (כמו באביב הם ישובו חזרה)…בשלב הזה אפשר להתחיל לצרוח, אמנם בטון מינורי – אבל לצרוח ולאט לאט לצרוח במלוא הריאות. האחראי בצורה מפתיעה מאד חזר  והתחיל להסביר את סעיף זין לפקודת חוק העונשין שבצורה מפתיעה ממש לא עניין אותי. אני רוצה טלפון, לא רוצה מכשיר לוויני פשוט טלפון שאפשר לדבר ולתת למענה הקולי לקבל את השיחות שלא בא לי עליהן
בצורה ממש לא מפתיעה התחיל דין ודברים שבו הוא לא הבין את מה שאמרתי ואני לא הבנתי את מה שהוא אמר. סוג של דיאלוג בין חירשים, אילמים לא היינו כי אני קיללתי גם. אולי לא מנומס אבל משחרר אגרסיות. טוף מאד להתחיל בוקר משוחרר.
לפנים משורת הדין ובאופן מיוחד (כמו לכולם) אני מאשר…והנה הפכתי לי את הבוקר למאושר. אני רוצה בונוס (חזירה כמוני) על כל עוגמת הנפש וכו' – אני שומעת כחכוח קל בקולו ובקול רציני הוא אמר:גבירתי, נהגנו כבר לפנים משורת הדין בנושא הבטוח, את לא מבינה? לא אדוני, לא בא לי להבין. כדי להפטר ממני קיבלתי גם דיבורית וככה התחלתי את הבוקר – דפקתי פעם אחת את המערכת- מה יש?? גם לי מותר !
למה שרק הם ידפקו אותי ??