בואו! סקירת הספר החדש של אורלי סיגל

לדמויות של סיגל אין מחסום, הרגשות שלהם פשוט יושבים מחוץ לגוף, זולגים מהעיניים או מתכנסים במותניים. רגע אחד הן כאן, ורגע אחר שם.

בחורה עם מחשב נייד

בואי/ אורלי סיגל

כנרת זמורה-דביר | נובמבר 2019 | לינק לרכישה

גם אני – כמו שאר קוראיה של סיגל – התאהבתי בה בקריאה ראשונה, ומאז רומן הביכורים המרהיב ניסויים פתוחים, רק ישבתי וחיכיתי לספרה הבא. וכגודל הציפיה כן גודל האכזבה. סתם! צוחקת! שום אכזבה, הספר החדש אכן מרטיט כמו קודמו, קריא להפליא וחולף ביעף. לדמויות של סיגל אין מחסום, הרגשות שלהם פשוט יושבים מחוץ לגוף, זולגים מהעיניים או מתכנסים במותניים. רגע אחד הם כאן, ורגע אחר שם.

הספר מחולק לשלוש נובלות. עבורי היה החלק הראשון מדכא, כל כך מדכא וחזק. סיפורה של שרה שעברה חיים קשים ומטלטלים גרם לי לרצות לבעוט במישהו, למחות על כאבה. הרגשתי רגש מזוקק, מה שאומר שהכתיבה מושלמת וחסרת שגיאות מכל סוג, כמו שאומרים – כשהריקוד מושלם, לא רואים את הרקדן, אלא רק את התנועות.

החלק השני מתאר את הסבל הבל יתואר של פיצקי בדרכה לילד משלה. כחלק מהעלאת המודעות לנושא לידות שקטות הרגשתי שחשוב שהסיפור הזה יישמע, עם זאת מחיתי על בחירות החיים האומללות של הגיבורה, והיללתי את גישתי האל-הורית לאורך כל הדרך. באופן כולל, אני מניחה שיש סיפורים שמתחילים בהפריה חוץ גופית ונגמרים גרוע יותר (אל מול אלה הטובים), כך שאשתדל לא לנטור לסיגל טינה מיותרת.

החלק השלישי והאחרון עוקב אחר עומר, טבח שף שרוצה לחוות יותר בחייו, ומשאלתו מתגשמת בדמות האקסית המיתולוגית שחוזרת לחייו עם הפתעה. עומר המגושם מנסה לטפל בצרותיו כמו פיצקי, בשיטת אללה-בבאללה, ועל כן נכמרו עליו רחמיי. באמת ובתמים איחלתי לו שימצא את הפתרון המתאים לכולם.

אני ממליצה לכולם לבוא להפלגה של 'בואי' בחום, עם סייג אחד בלבד: רציתי שכל אחד מהסיפורים ייתארך ויהיה לספר משלו. נו טוב, אשב פה ואחכה בסבלנות לספר השלישי. אורלי, שמעת? 😉