מאז ומתמיד נימוסים היו ערך עליון אצלנו בבית. לא רק הנימוס החיצוני, אלא בעיקר הערכים הפנימיים אשר מבטאים את ההתנהגות החיצונית: כבוד הדדי, יושרה, איפוק.
ב2010, הייתי בין עבודות. אחרי עשר שנים בהייטק החלטתי שאני עושה שינוי, רק לא ידעתי מה…
זה קרה כשחברה של הבת שלי התארחה אצלנו. הכנתי להן פסטה והן ישבו לאכול. גילי שלי, אז בת שש, אכלה בצורה יפה ונקייה והחברה שלה שאבה את הפסטה ברוטב עגבניות כמו שואב אבק שתקוע לו חוט ענק בפתח הצינור. הפה שלה היה מלוכלך, הרעש היה נוראי (אולי במזרח זה היה עובר טוב) ואני הייתי המומה. באותו רגע זה היכה בי, הנימוס מול חוסר הנימוס, הסדר מול הבלגן. הייעוד שלי בחיים: אני אלמד אנשים איך לאכול, איך להיות מנומסים.
בלי מעצורים, אני, באמוק מטורף, לומדת, חוקרת מתבוננת, מאז ולנצח. איך להפוך את מה שגדלתי עליו למקצוע. להעביר את הידע הזה הלאה כך שאחרים יוכלו להתנהג בצורה מכבדת יותר. בינינו אם משהוא ישאב לפניכם פסטה או יאכל בצורה לא יפה, בין אם ילד או מבוגר, תאמינו לי הגועל ינצח, אתם לא תיפגשו איתם יותר, בדוק! נימוסי שולחן זה רק חלק אחד, מה עם להידחף בתור, לגנוב את החניה, לשלוח הודעת וואטסאפ כשאנחנו עדיין לא מכירים, חדירה למרחב אישי, חוסר היגיינה, ריח גוף ולבוש לא אסתטי, להמשיך? הרי נימוסים נוגעים בכל התחומים בחיינו, מהרגע שקמים בבוקר, ועד לרגע שהולכים לישון. כשיוצאים מהבית, נוסעים לעבודה, פותחים את דלת המשרד, מדברים בטלפון, שולחים מייל, ברשתות החברתיות, ביחסים זוגיים, בפגישות עסקים. המילה המדוברת, המילה הכתובה.
לכן הגעתי לבית הספר של לאומי דיגיטל וסלונה. הבנתי שאני צריכה עזרה. אני צריכה כלים בשיווק דיגיטלי, כדי שאוכל צעד אחר צעד, שבוע אחר שבוע, לספר לכם איך עושים את זה, איך לא מגעילים אנשים אחרים. נרשמתי לפני מספר חודשים לקורס, וחיכיתי לקבל תשובה. ביום הראשון אחרי החגים (אחרי שלושה חודשים ארוכים של קיץ) הגיעה הבשורה. שיחת הטלפון והאימייל שאני בנבחרת. קיבלתי מתנה. עכשיו תורי להעניק לכם, כל מה שנשאר לכם לעשות זה לעקוב אחרי, לשתף ליהנות, ולהתנהג בנימוס. יאללה מתחילים.