בְּרֹךְ

בחורה עם מחשב נייד

הייתי בת 6 והלכתי לכיתה א' ולא ממש אהבתי שאמרו לי מה לעשות. הייתי בטוחה שהמורה לא יודעת יותר טוב ממני ושגם לי יש זכות לתת שיקול דעת. כשהמורה אמרה להכניס מחברות, אני חשבתי-מה הטעם להכניס ואז שוב להוציא, לא חבל על המאמץ ? אז השארתי בחוץ. ולא הבנתי למה היא כועסת כששאלתי אותה – אבל למה? חצופה היא קראה לי, והתקשרה לאימא.
אימא הסבירה, באחת מהשיחות הארוכות שהיינו מנהלות בעודי יושבת על האסלה, רגע לפני המקלחת, שאני צריכה להקשיב למה שהמורה אומרת, כי ככה זה בבית ספר. לא אהבתי את התשובה אבל הבנתי אותה. הבנתי, אך לא הפנמתי. עדיין רציתי להחליט בעצמי, לדבר בשיעור אם בא לי, להתמקח עם המורה על מה נעשה עכשיו..

אמא לקחה אותי לגן המשחקים ובדרך עצרנו בחנות הצעצועים. היא אמרה לי לבחור איזה מדבקות שאני הכי רוצה, בחרתי, והיא קנתה לי את ההכי יפות. התיישבנו בספסל ואמא הסבירה: את יודעת אני קניתי לך מתנה כי אני יודעת שאת ילדה טובה , מגיע לך ואת יודעת להתנהג כל כך יפה.  בְּרֹךְ, היא אמרה, את תלכי לבית הספר ותקשיבי למורה כאילו היא טרזן (מתתי על טרזן באותה תקופה, אל תשאלו). את טובה ואת יכולה לעשות את זה ובגלל זה קניתי לך מתנה ולקחתי אותך לגן המשחקים, כי את טובה ומגיע לך.

קיץ… תקופת המבחנים באוניברסיטה וכבר כמה ימים שלא למדתי כמו שצריך. חסר הריגוז המוטיבציה הסדר והארגון…. נכנסתי לאתר קניית בגדים של 'עדיקה' והתחדשתי בכמה פריטים, כי אני טובה, אמרתי לעצמי. מגיע לי, ואני יודעת לתפקד כל כך יפה. ברוך, אמרתי, אני אלך ללימודים, ואארגן את החומר, אלמד בשקיקה כאילו זה ההצגה החדשה שעלתה פה בתיאטרון (אני מתה עליהם בתקופה האחרונה, אל תשאלו). אני טובה ואני יכולה לעשות את זה ובגלל זה קניתי לעצמי מתנה ואפילו כתבתי לעצמי ברכה , "כל הכבוד" כי זה יגיע בדיוק אחרי המבחן הבא. בְּרֹךְ, כתבתי, מגיע לך, כי את מתאמצת ומשקיעה כל כך יפה, וזה בכלל לא קל.

את טובה ועל זה מגיע לך.  בְּרֹךְ, אמרתי לעצמי, רק בְּרֹךְ.