את מי מייצגות ה"פרזנטוריות"?

שוב מצאתי עצמי בפרזנטציה, הפעם של מעצבת האופנה ברכה בר-און (לפעמים אני גם עובדת בעבודה אמיתית, כזו שמכניסה כסף, מבטיחה).

מעולם לא קניתי אצל ברכה בר-און, היא מסוג המעצבים הישראלים שהייתי שמחה ללבוש חלק ניכר מעיצוביהם, אבל טווח המחירים שלהם לא מאפשר לי לרכוש אותם.

ברכה מעצבת בארץ כבר 30 שנה, בפרזנטציה גיליתי אישה נמרצת ומשעשעת, עם אמירה מאוד ברורה בנוגע לאופנה ועיצוב. היא שמה דגש על עיצובי בייסיק (משודרגים) ומה שנקרא בשפתה, אופנה מסחרית, כזו שתענה על הצרכים של רובנו ולכן תימכר בקלות יחסית. זה מתבטא בגזרות מחמיאות, בדים איכותיים (משתדלת להמנע ככל האפשר מבדים סינטטים), ואופנה יומיומית ולא יומרנית. התפירה שמתבצעת בארץ, תוך הקפדה על הפרטים ואיכות הבדים המיובאים מחו"ל הם הסיבה לכך שגופיית טריקו פשוטה תעלה לא פחות מ 200 ש"ח והמכנסיים יעלו החל מ 400 ש"ח.

בקולקציית הקיץ ברכה עידנה טרנדים לוהטים, הצבעוניות קיימת אך מוגבלת (כתום אפרסקי, מנטה, צהוב בהיר וכחול רויאל), לצד הקלאסיקות של שחור, לבן, אפור וחאקי. הקולקציה מודולרית ומאפשרת שפע שילובים בין הפריטים.

קולקציית קיץ 2012 מורכבת מחולצות שיפון, שלל דגמים של חולצות בהשראה גברית, שפע חולצות בייסיק באורכים שונים וגזרות שונות, קרדיגנים וג’קטים, ומכנסיים בגזרות מצוינות. רוב הבדים חלקים, מקצתם בעלי הדפסים גיאומטרים או פרחוניים. שמלות, ברכה העידה שהיא כמעט ולא מייצרת, השמלות היחידות שתמצאו בחנות הן בגזרה ישרה בסיסית, באורך הברך ומטה, בצבעים אחידים.

התרשמתי לטובה מהפריטים של בר- און, ובכל זאת נאלצתי להמנע מקניית זוג מכנסיים מושלם, בשל מחירו (640 ש"ח) ויצאתי בידיים ריקות. (הבשורה הטובה- יש גם חנות עודפים בבית טפר בת"א).

צילומים- יח"צ, אסף עיני

בדיוק ככה הייתי רוצה להתלבש-

טווח מחירים:

חולצות  וגופיות: 199-460 ש"ח,  מכנסיים ולגינגס: 439-640 ש"ח

ז’קטים /עליוניות/ וסטים: 319-988 ש"ח, שמלות 890- 590 ש"ח .

www.brachabaron.co.il

ולמרות כל הסופרלטיבים, חייבת לגשת לעניין הפרזנטורית, של ברכה בר און ובכלל.

להובלת קטלוג קיץ 2012 נבחרה הדוגמנית/שחקנית/מגישה ליאל דניר. ליאל בת 27, יפיפייה בכל קנה מידה ובעלת גוף מושלם, אין ספק שהבגדים של בר-און נראים עליה נפלא. קהל הלקוחות של ברכה בר-און לעומת זאת, אני מניחה, הוא בעיקר נשים בנות 30+ במידות שבין 36-46. לטעמי, בר-און וכמוה מעצבים נוספים, חוטאים לקהל שלהם בבחירת פרזנטורית שאינה מייצגת את מרבית הלקוחות (פרזנטוריות העבר של בר-און כוללות את יעל רייך, אלונה פרידמן, שלי גפני ושירלי בוגנים שהיתה בת פחות מ-20 עת הצטלמה לקטלוג). אני מניחה שהמטרה היא, בין היתר, לפנות לאוכלוסיה יותר צעירה, אם כי בנות העשרים שיכולות להרשות לעצמן יעדיפו כנראה את המותג הצעיר של בר און SQ1 (אותו הציגה בנפרד הדוגמנית יוליה פלוטקין). מבחינתי פרזנטורית היא מעבר לדוגמנית. מטרתה לא רק להציג את הבגד, אלא להוות דמות שאפשר להזדהות איתה ברמה מסויימת. אם לא במידה, לפחות בגיל. (המוכרות בחנות של ברכה, עברו מזמן את גיל 40, מה שמעיד כנראה על קהל הלקוחות, והבגדים של בר-און נראים עליהן נהדר).

דוגמאות דומות לא חסרות- רונן חן, שאני אישית מאוד אוהבת, ללא ספק מעצב לנשים בוגרות, מבין נשים ומקפיד על טווח מידות רחב, בחר במהלך השנים פרזנטוריות כגון- יאנה גור, גלית גוטמן, נטלי עטייה, ליאל דניר ואילנית לוי. רובן היו צעירות בהרבה משלושים. היום הפרזנטורית של רונן חן היא יעל גולדמן (34). גולדמן לטעמי היא מהבחירות המוצלחות שלו. רזה מאוד, אבל חצתה את גיל 30 ובעלת חיוך כובש, כזה שעושה חשק להעביר איתה אחה"צ בגינה עם הילדים, בבגדי רונן חן כמובן. (גלית גוטמן, נכון להיום בת 40 ומכהנת כפרזנטורית המצויינת של "קרייזי ליין", שלי גפני, בת אותו בגיל, מובילה את הקמפיין של "דיסקרט")

מתוך הקטלוג של רונן חן באתר המעצב-

חברת מאוזנר שנכנסת לקטגוריה של אופנה עילית לנשות עסקים, עבדה בעבר עם הפרזנטורית המוצלחת רונית יודקביץ ועם שפע שחקניות, נשות עסקים, ספורטאיות, זמרות ועוד כייצוג לנשים בשלות ועצמאיות (דליה מזור, עו"ד קרן נהרי, אופירה אסייג רינה עידן, לימור גולדשטיין, ד"ר מרינה לנדאו ועוד שפע רבות וטובות). השנה שכרה את הדוגמנית האתיופית ישראלה אבטאו ופרסמה שהיא הראשונה ששכרה דוגמנית ממוצא אתיופי לככב בשלט חוצות באילון, כחלק ממלחמה בגזענות והעצמה נשית. (זו מככבת לצד דוגמנית הבית יסמין מאוזנר-קוטליצקי), אפשר לדון כמה מהעניין הוא יח"צני וכמה אותנטי (זו לא פעם ראשונה שמאוזנר משלבת בפרסום שלה מודעות חברתית, אני בעד), אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שישראלה אבטאו היא בת 24, ואינה מזכירה את אוכלסיית היעד של מאוזנר בכל צורה שהיא, מטעמי מידה וגיל.

מתוך קטלוג מאוזנר- צילום רון קדמי

מן הצד השני-

ML ו"עונות" שמקוטלגות כמידות ביניים, עשו בחירה טובה לטעמי. מירי מסיקה (34) שהחליפה את נועה תשבי, היא אישה בשלה, במידה הנכונה לייצוג אוכלסיית היעד, מוכשרת, שמחה ושלמה עם עצמה (זכור לי כי בלוגרית בסלונה ביקרה את הבחירה לרעה בטענה שמסיקה נראית דודתית בקמפיין, קראתי לא מעט ביקורות דומות, לטעמי היא דווקא נראית נפלא ומשדרת סקסיות בדיוק במידה הנכונה). מרינה מקסימיליאן בלומין (25), הפרזנטורית של עונות, לובשת מידה 42, ושופעת חן ושמחת חיים. זה בדיוק מה שבעונות מבקשים להציג. היא אמנם צעירה מאוד, אבל כבר בכוכב נולד קשה היה להאמין שהיא רק בת 20. בשתי החברות הללו אני רואה חשיבות גדולה יותר לייצוג המידה מאשר הגיל.

מירי מסיקה- מתוך עמוד הפייסבוק של ML

מרינה מקסימיליאן בלומין, מתוך עמוד הפייסבוק של עונות

הבחירה המנצחת שלי היא רינה צין עם קרן מור (48). איזו בחירה נהדרת! קרן מור מייצגת בדיוק את הקהל שרינה צין פונה אליו. נשים בשלות, אוהבות אופנה ובעלות חוש סטייל מפותח. מנהלות קריירה ומשפחה, וכן, גם יכולות להרשות לעצמן את המחירים הגבוהים. בהחלט הייתי רוצה את הסטייל של קרן מור. וגם את חוש ההומור.

קרן מור לרינה צין, מתוך אתר המעצבת.

רעיון יצירתי נוסף הוא של המותג "אלמביקה" שם הגדילו לעשות והציבו 2 פרזנטורית, האחת, הדוגמנית חן יאני, (29) במידה 36 והשניה, הבלוגרית ריי שגב (28), במידה 42. שתיהן, אני מניחה, צעירות מהגיל הממוצע של הלקוחות, ועם זאת הרעיון כשלעצמו נהדר והייתי שמחה שיאומץ ע"י יותר מעצבים שמתהדרים בכך שהם מעצבים עד מידה 48-50 ואף יותר, אך לעולם אינם מציגים את הפריטים האלו בקטלוגים. אבל, אליה וקוץ בה. הגר אלמביק, המעצבת הראשית באלמביקה, אמרה בראיון עבר כי "נשים מלאות מעדיפות פרזנטוריות רזות" וכי הבגדים מאבדים מכוחם ויופים כשהם מוצגים על דוגמניות מלאות כיוון שרואים יותר מידי בשר. איך נתנה לעצמה גול עצמי אחרי שהיתה שותפה לרעיון כ"כ יפה? (את הראיון המלא והלא מחמיא תוכלו לקרוא כאן).

מאחורי הקלעים של צילומי קטלוג אלמביקה, ריי שגב (מתוך עמוד הפייסבוק של אלמביקה)

ענבל מימרן, מעצבת ובעלים של המותג HONEY B, צילמה את ריי שגב יחד עם דוגמניות נוספות בשלל מידות לקטלוג השמח שלה בקיץ 2011, וממשיכה לעבוד עם דוגמנית שנחשבת פלאס סייז גם בקטלוגים הבאים-

מתוך קטלוג 2011 של HONEY B

עירית נוי החליפה את דנה גרוצקי הצעירה (26) במעיין קרת (36), "קום איל פו", שבעליה ידועות באג'נדה הפמיניסטית והחברתית שלהן, מקפידות לשלב בלוק-בוק נשים במגוון גילאים ומידות, דוגמת רינה שיינפלד, מרינה מקסימיליאן בלומין, הילה אלפרט ועוד (ועדיין את הקטלוג מובילה דוגמנית צעירה ורזה).

רינה שייפלד- בת 70, לוק בוק קום איל פו, 2009 (צילום, דודי חסון, מתוך הבלוג של קום איל פו), כמה שנים מוקדם יותר הצטלמה גם עבור ששון קדם.

נכון, בגדים מצטלמים כנראה פחות יפה במידה 44 מאשר במידה 36, וזה עלול להראות פחות זוהר על בחורה שעברה את גיל 30. אבל למה למכור לנו זוהר ולא אמת? הייתי מאוד שמחה לראות יותר מעצבים ישראלים מצרפים לשורותיהם פרזנטריות שמייצגות את קהל הלקוחות האמיתי שלהם. האם באמת אישה שחצתה את גיל 40 תגיע לקנות בגד כיוון שראתה שהוא נראה מצויין על בחורה בת 25 שלובשת מידה 36? האם זה לא חוטא למטרתם של המעצבים הפונים לאוכלוסיה הבשלה, להוציא מהחנות כל אישה בכל מידה וגיל, הכי יפה שרק אפשר?

חשוב לי להבהיר, אין לי דבר נגד דוגמניות בכל מידה וגיל, אני עצמי נהנית לראות קמפיינים וקטלוגים יפים באשר הם ומתנגדת לעליהום על בחורות רזות. אני חושבת שגל גדות עושה עבודה מצויינת לקסטרו ובר רפאלי נהדרת לפוקס. ועדיין הייתי שמחה לראות, בעיקר בחברות הפונות לנשים יותר בוגרות התאמה של הפרזנטורית לאוכלסיית היעד, או לפחות שילוב של 2 פרזנטוריות בגילאים ומידות שונות.

ומילה אחרונה לסיום, לצלמים, מעצבים, אחראי הקונספט וכל מי שידו קשורה לצילומי קטלוג- אם אפשר, חלצו מהדוגמניות יותר חיוכים. המבט החולמני/מהורהר/נוגה, לא עושה חשק לקנות, חיוך מאיר יעבוד נהדר.

בדיוק לאחר שסיימתי את כתיבת הפוסט נתקלתי בכתבה ב"גיא פינס" על צילום הקטלוג של ML, המראיינת שוחחה עם מירי מסיקה שהיתה משוחררת, חייכנית ומצחיקה, תוך כדי הכתבה הראו גם את הצילומים בהם נדרשה למבט מצועף שהתקשתה לבצע, למה לא ללכת עם האופי של הפרזנטורית? החיוך שלה היה עובד מצויין אם רק היו נותנים לו לצאת.