אצל מי אתם בפסח השנה ?

שנתיים קודם ובדיוק אותו דבר….(כמעט) . חלק מאתנו למד כבר שהחגיגה הכי טובה היא לנשום עמוק, להשתמש בכל קיצורי הדרך והפטנטים שהוכחו כיעילים, לעטות את מסכת – החג ולחזור למצב הרגיל אחרי יעבור זעם….צריך לשרוד את החג עם מינימום נזק ומקסימום הנאה…

הטקסים לחג הפסח היו מתחילים אצלנו בערך אחרי הסילבסטר. בשניהם יש התכנסות כזו בלתי מוגדרת, בדרך כלל יודעים מי יהיה ומה התוכנית הכללית – אבל תמיד תמיד איכשהו שינויים. טבען של תוכניות – תמיד להשתנות. ככה זה. מי שחי – יודע. מי שלא ידע – יילמד. בדרך כלל קורה עם הפעלת טייס רגשי האשמה.
זהו…שהיינו ממש קטנים הייתי מוקסמת מהחג הזה והטקסים שמלווים אליו. האלמנט המרכזי בחג הזה הוא אלמנט ה"פיכסה". כן כן, אני יודעת שאסור לקרוא לאוכל "פיכסה". הפנמתי עם השנים. יום בהיר אחד הייתי נכנסת לחדר האמבטייה ופתאום הייתי מוצאת קרפיון עם סוג של מבט עגום על פניו. הוא כנראה הפנים שהאמבטיה זה לא ממש המסלול הישיר לאולימפיאדה והאופצייה השנייה נראת לא רק עגומה אלא טרגית לכל הדעות.
כילדים אהבנו בצורה מעוותת לשחק ב"איכסה פיכסה" – לבדוק בדיוק למה ועד כמה הוא מחליק לנו מהידיים כשזעקות השבר של סבתא : תפסיקו תפסיקו – בדיוק עכשיו אני מנקה את המרפסת ואתם מטנפים לי אותה שוב. אינדיאנים קטנים לא שומעים את המשפטים האלה במיוחד שהדג הוא סוג של כדור ומשחקי מסירות.
מצות לפסח
 
בחצי צחוק וקצת בכי הייתי מצביעה על הקיר וצורחת עליה : תגידי, מה יש לנקות כאן עוד ? אכלנו לחם על הקירות ? מה את מחפשת ? את הפירורים שהשארנו בין הבלטות או את האבק בין דפי הספר שלא פתחנו מאתיים שנה – אבוד מראש..אבל מה?  בצד כבר מאותת לו החג אז מה שווה  עוד מריבה אחת קטנה?
ליל סדר היה טקס כייפי מלווה  בהגדה, אגדה, פנטזיות אוכל ומתנות. ושאורזים את כל המילים האלה יחד אפשר להבין למה זה צרוב במחלקה הטובה של זכרונות הילדות. ברכת המזון הייתה פחות או יותר מסיימת את הקריאה הרשמית ומצעד האוכל היה מתחיל.
סוג של תחרות סמוייה בין בת דודה מצד אחד לבין אשתו של הגס מצד האב. ההסתעפויות היו בלתי אפשריות ואני ידעתי שאני אפילו לא מנסה ללמוד אותן. אהבתי מאד מאד לשמוע אחר כך במטבח שבו הצטופפו נשות הליגה לרכילות האוכל של מי יותר שווה  ומי עשתה גועל נפש רק לצאת ידי חובה. פייר, בגיל ההתבגרות זה יופי של מידע. כן, אנחנו בני אדם ונהנים מרכילות . מגיע לנו גם להנות.
ככה, כשאמא שלי התחילה לקטר וראיתי שערימת הקניות אין לה סוף, כאילו מחר בערב נאכל יותר מאשר ערב אחר – משהו שאומר שאנחנו הולכים בערך להכפיל את כמות המזון ולמי יש כח ? אלוהים למי יש כח ? נכון, חג העבדות אבל אף אחד לא אמר חג העבדים. צריך לדעת לשים את ההידגשים במקומות הנכונים. יש המון אמירות ומחשבות שלקחתי מאמא – היו לה לא מעט כאלה. אימצתי את הפרקטיים שבהם. אלה שמקלים את שגרת היום יום.
למדתי לאמץ את שירותי הקייטרינג. עם השנים הבנתי שאפשר להרחיב את סל השירותים. לא רק בפסח, לא רק ב"חגים הגדולים".  אפשר גם לסופ"ש שלא מתחשק להכין כלום. העצלנות והחשק הם טעמים משובחים. צריך רק להשתמש בהם במינונים הנכונים.
 

007

כשמתחיל "אז אצל מי חוגגים השנה…" – כאן צריך כבר לבנות אסטרטגיה מוכנה ומגובשת שלא יהיו חריצים שיהיה אפשר לזלוג דרכם ואני אהייה בטעות המארחת, למרות שכבר תפסו אותי לא-מוכנה והפכתה להיות המארחת…מרוב ההתלהבות שהגיעו "לשנה הבאה….- במקום המילה ירושלים החליפו אותה ושרו "לשנה הבאה….אצל אורלי ". לגמרי ביאס אותי. אבל , המסורת הפולנייה לימדה אותי שיש גם פתחי מילוט, אבל לא כרגע.
כמובן שכולם הפליגו במחמאות (ידע מי שידע שהאוכל מוכן – אבל זה לא עולה לדיון מפאת פוליטקלי קורקט) ואני מסמיקה כמו פולנייה טובה ו….אויש, זה באמת היה תענוג / שטויות – היה כייף לארח אתכם וכו'. אניי שומעת את המחמאות בהנאה רבה ושוכחת לדקות ספורות שיש להן מחיר גבוה.  אני שוכחת ש"אוכל מצויין" בא מקייטרינג, והשולחן המדהים הוא תוצר של "הכל חד פעמי". חד פעמי באמת הפך להיות צבעוני ויפה במיוחד – כך שהחשבון לא ממש זול. אבל ביננו, מי עושה חשבון כשהמתמטיקה של המחמאות כל כך חשובה ?
קצת לפני "טרום פסח"  – מתקשרים לנקודות מפתח במשפחה. לפי קוד צה"לי : 2 נציגים מרכזיים בעלי משפחות עם ילדים ומודיעים להם  (ומחייבים ומשביעים אותם שהם אחראים להודיע לשארית הפליטה של המשפחה, אלה שעדייין לא יודעים…) שאנחנו ברי – מזל  ונוסעים לחופשה "משהו בהזדמנות" (מחייב באמת יציאה לחופשה – דבר חיובי בפני עצמו ) או  שמוזמנים לחברים שחזרו משהות של כמה שנים בחו"ל (כמעט לכל אחד יש דבר כזה…) או משהו בדומה. מורידים באלגנטיות  את "תיק פסח"  מאיתנו ואפילו לא משאירים פירור… וחסל סדר פסח כאן.
חג שמח