הגברת הצעירה שלי
מבינה שאם היא תאמר בבקשה עם חיוך כזה מתוק יש הרבה סיכויים שהיא תקבל את מה שהיא
ביקשה (כמובן שלא תמיד, אבל יש יותר סיכויי לכך), אבל לא קלטתי עד כמה היא מבינה ויודעת
איך לבקש דבר שרוב הסיכויים שאומר לה לא בדרך אחרת, דרך שלא תאפשר לי שלא לתת לה
אותו.
בוקר אחד לאחר
ששמתי לקטנטונת טיפות עיניים נשכבה הגדולה על הספה שפשפה את עיניה וביקשה שאשים גם
לה טיפות עיניים. הבקשה נשמעה לי ממש מוזרה, כי אני יודעת עד כמה היא שונאת את זה.
הטיפות שורפות לה והיא צורחת ומשתוללת כשעלי לשים לה אותם, כלומר כשהיתה עם דלקת ברחה
בצרחות ברגע שראתה אותי מתקרבת עם הבקבוקון ופתאום היא בעצמה מבקשת? חשבתי שאולי
כואבות לה העיניים והיא חושבת שזה הפתרון אז הסכמתי לשים לה שנייה אחרי ששמתי הבנתי
למה היא ביקשה. "תביאי לי סוכריה" היא אמרה בנוסח זה או אחר ואני חייכתי
והבאתי לה, כי למרות שאני לא מביאה סוכריה על הבוקר אא"כ את מסכנה וחולה
הערכתי מאוד את הנכונות לסבול את הטיפות תמורת דבר שהיא כ"כ רוצה.
הערב תוך כדי קריאת
ספר לקחתי לעצמי סוכריה מאותה חבילה, נזכרתי בגברת הקטנה שמוכנה לעשות גם דברים
שאינה אוהבת על מנת להשיג את מטרתה וחייכתי, זה היה מתוק יותר מכל סוכריה.