אני – סרטן – אונקולוגיה – עכשיו ביחד ???

תגיד – מישהו הזמין אותך ?? הסרטן הגיע לבקר בלי שהוזמן…גועל נפש אני אומרת לכם. תמיד אמרתי שאני שונאת שבאים בלי להודיע. גם אם אני מחבבת וגם אם אני שונאת – אל תפתיעו אותי. גם אם אתם טובים…אז מה? האונקולוגית אמרה לי שיוצאים למסע- מסתבר… ואני מה-זה גרועה במסעות, יש לי חרא של כושר גופני..אני אוהבת מסעות, אבל שופינג, אוכל, רכילות – זה המסעות שאני מחבבת…אפשר לעשות החלפות ???

בחורה עם מחשב נייד

אני והאונקולוגית – השתגעתי ?
השתגעתם ? מה פתאום אני כותבת על סרטן? זה הרי תמיד של מישהו אחר. מה – אני תמיד כותבת על אהבה, עליו, ועל מה שאני אוהבת או על חברת הסלולר והחשמל שמעצבנים אותי. מה פתאום התחלתי לכתוב על סרטן? מתי הציצי ואני היינו בכאילה יחסים אינטימיים ?
נכון, אני בוכה לפעמים, אבל לא ממש. אני יכולה לבכות מול סרט אידיוטי או בזמן ש ד. מעצבן או עושה משהו שבדיוק לא בזמן ולא במקום. בזמן האחרון הוא בכלל לא כאן. מתאים לו – להיות בזמן הזה לא בארץ, אבל בעצם למה שיהיה כאן עכשיו ? הרי אפשר לדחות…שום דבר דרמטי לא קרה.
נכון, הצלחתי לריב עם לא מעט אנשים בימים האלה. בדרך כלל אין לי בעייה לקחת אחריות/אשמה עליי. אני בנאדם נטול אגו. עכשיו ? כולם עשו לי…לקחו לי…הוא אשם החבר הזה – למה בדיוק כשאני צריכה אותו הוא צריך לסוע ללוד ולזותי יש רופא שיניים? מה קרה? כולם אשמים וכולם חרא.
איפה אמא שלי לעזאזל כשאני צריכה אותה. אני נקרעת מכאב וגעגועים. הלכתי לבית קברות בשיא הגשם והקור לדבר איתה. סיפרתי לה כמה אני מתגעגעת וכמה אני צריכה את החיבוק הזה ואת הליטוף הזה ואת הקפה שאנחנו שותות יחד. הגשם והבוץ ואני בבית קברות. חושך וקר – ואני מלטפת את המקום הזה ולא מבינה איך את שם ואני כאן? לא קר לך? יש לך שמיכה? הבטחתי לך שאני לא אשאיר אותך לבד…ואני לא משאירה.
עוד לא הצלחתי להפרד ממך – אמרתי לך שאני לא אעזוב אותך ותראי איזה צחוק, אפילו ריבונו מראה לי שאנחנו לא צריכות להפרד. אולי אני אבוא אלייך מתישהו? נהג המונית שעמד בשביל לחכות לי ראה איך אני מלטפת את המקום הזה ובא לעמוד לא רחוק ממני.
תראי אמא – יש משהו שאני צריכה לספר לך. האמת? התלבטתי נורא אם לספר לך או לא. אני לא רוצה לצער אותך או להכאיב לך. אבל תמיד סיפרנו הכל אחת לשנייה אז לא רציתי להיות לא פיירית. אני רוצה שתדעי שאומרים שיש לי סרטן. בציצי. אומרים שזה יהיה בסדר, שאני חזקה, שזה יעבור. תקופה קשה ותדאגי שתמיד יהיה איתך מישהו…אל תעברי את זה לבד. זה בלתי אפשרי.
אני מתרסקת שאני מספרת לך את זה ואני יודעת שאת בוכה. אני יודעת שאת רצית שיהיה לי טוב, ואת מרגישה שאת לא מצליחה בשמירה ולא טוב לי עכשיו. תשמעי- אומרים כל כך הרבה חיובי על הסרטן, כמה טוב שגיליתי אותו בזמן, איזה מזל יש לי ומסתובבת לי הבטן כי אני רוצה שתדעי שיש לי מזל. יש לי סרטן ואני בכלל לא מרגישה רע ומשהו כמו בשורה  מטלטלת. אני חושבת שכשידעתי שאת חולה – העולם שלי התרסק.
את יודעת? כל אחד אומר לי שאני צריכה לעבור ניתוח  , שאני צריכה ללכת לאונקולוג ולעשות טיפולים ואני שואלת מה בוער לכם? אפילו מזג האוויר וריבונו אומרים לי לדחות את זה. אני לא יוצאת במזג אוויר כזה.  טוחנים לי במוח שאני צריכה ללכת. אימוש שלי – את לא היית נותנת שיהיה לי סרטן. הרי את חולה. אני לא.
אתמול הייתי פעם ראשונה אצל האונקולוגית. רופאת המשפחה ראתה שאני לא קובעת כלום והיא קבעה לי עובדות והודיעה לי שיש לי תור. אני חייבת לספר לך שהיה לי מזל. מה זה מזל? אין לך מושג…היא כזו מתוקה ומקסימה ואמפתית. היא בכלל לא שאלה ולא אמרה כלום על הסרטן בהתחלה. דיברנו באופן כללי..היא אפילו נתנה לי מסטיק.
אחר כך היא הסתכלה על ההדמיות שהיו לי ושוב היה מישהו שהחליט לשחק עם הציצי שלי. כנראה שהוא נורא חמוד. ד. כבר אמר לי מזמן שמקס (ימין) ומוריץ (שמאל) – חמודים מאד ואני אוהבת שאומרים לי שהם חמודים.
היא הסבירה לי שאני צריכה ניתוח. אמרתי לה – תשמעי, אני עברתי כבר מספיק בחיים שלי, אז מה פתאום את מדברת על ניתוח. בואי נדבר על דברים אחרים…בעדינות ככה היא הוליכה אותי בין הדמעות שפתאום התחילו לרדת בלי הפסקה והיא נתנה לאמא שלי את המקום שלה ולא מחקה אותה ולא דחקה אותה לאבן פינה. היא הזכירה לי שאני נורמלית אבל אני צריכה ניתוח ואחר כך טיפולים. לא יודעים איזה כי זה שייך לפתלוגיה ורק בזמן ואחרי הניתוח יידעו בדיוק.
אמרתי לה שאני לא יכולה רגשית לעמוד עכשיו בשום דבר. עוד לא אמרתי שלום לאמא, לא נפרדתי ממנה והנה בא סרטן של הציצי. כולם הבינו אותי. הרופאה והאחות ונתנו לי מלא טפסים ומתאמת שד ואני לא הבנתי כלום.
איזה חזקה ואיזה עמייאת? את תנצחי את זה. היום מנצחים את זה ויש תרופות…אני מסתכלת עליה ובוכה כמו איזה מפגרת ברמת טמטום מקסימלי שיכולים להיות קבילים על מישהו. אני מסתכלת מסביב ואני לא מבינה מה אני עושה שם. כל הזמן מציץ לי השד הקטן הזה עם הקרניים האדומות וכמעט מצליח  לשכנע אותי שאני צריכה להשאר שם ולהפגש עם האונקולוגית. אנחנו כבר מחכים המון זמן – בואי נלך אני אומרת לבת דודה שלי. בואי נלך. אל תדברי שטויות היא אומרת.
תנו לי לדבר שטויות, תנו לי להתרסק, תנו לי לזכור שאמא הייתה שומרת עליי ושום דבר לא היה קורה אם היא הייתה כאן איתי. מצחיק שחברים מתקשרים לשאול מה עניינים ומתי אני הולכת לרופא ומה הוא אמר ומה בדיוק אני צריכה לעשות. ו"אל תחכי ואל תדחי"…כוס עומאק – מה זה עניינכם? דו"ח רפואי?? תהיו שם איתי ותחבקו אותי.
אל תגידו לי שאני חזקה. זה לא מעניין שסרטן כזה מזל שמוצאים אותו בזמן והוא מ"הסרטנים הטובים"…נהדר שיש סרטנים טובים. מצד שני – עד שלא פותחים לא יודעים…כן, נכון – הממוגרפיה מראה, אבל לא בדיוק…היא מראה בערך 80% וזה מראה….מה זה מעניין אותי? אני רוצה את אמא.
קחי את הזמן…קחי עד שבוע הבא ואז נפגש אומרת לי מתאמת השד ששמעה אותי מייללת בטלפון. כן, אני מבינה את המצב הרגשי שלך – את לא במקום קל. תודה לאל שמישהו מבין שאני לא במקום קל ואני לא חזקה וזה נורמלי ואין סרטנים טובים ואני רוצה את אמא.
קחי "חופש"  את סופ"ש ואחר כך נעשה את מה שצריך. לא, לא ניתוח עוד. צריך עוד כמה שלבים בדרך. מה את עושה בינתיים היא שואלת? אני רוצה לשים את השמיכה על הראש ולישון….תעשי מה שעושה לך טוב. את רוצה לבכות? זה בסדר..את רוצה לרחם על עצמך? גם בסדר. הכל בסדר.
אני רוצה  לכתוב אני אומרת לה. שנייה אחרי זה אני חושבת לעצמי כמה מטומטמת אני יכולה להיות שבזמן שהיא מסבירה לי יחד עם מתאמת השד אני חושבת שאני יכולה לכתוב כאן , זה עושה לי יותר קל כי אני יכולה למצוא אולי שטויות לכתוב עליהם. לא רק סרטן.
לפעמים , די הרבה אני כותבת כאן על הסרטן בזמן האחרון, אבל גם על דברים אחרים. אתם סוג של רשת בטחון שלי. אני שופכת כאן את האותיות ואת המילים. אולי זה לא הגיוני, אבל אתם רשת הבטחון שלי. אמא – תמיד אמרת שמזל שיש לי אותיות להתנחם בהם. את תמיד צודקת אמא שלי. כמו תמיד.
סרטן מהסוג הטוב, הא?