אני "סבתא סורגת"

מה משמעות הכיפה הסרוגה בחיי, אז וגם היום. לא לדתיים בלבד.

בחורה עם מחשב נייד
התחלתי לסרוג כיפות בתיכון, כיתה י"ב, בית ספר דתי לבנות. רק בנות. את בעלי הכרתי ביסודי כשלמדנו ביחד, למזלי (-:
 
נולדתי וגדלתי בבית דתי מסורתי. היחס שלי לדת עבר תנודות ותהפוכות רבות במהלך השנים, החל מהקפדה יתרה ועד מרד קל, עד ש׳התייצב׳. 
בין פחד להדליק אור בשבת שלא ׳יפלו עלי השמיים׳ דרך סירוב מוחלט ללבוש שמלות מאז התיכון שאז חוייבתי לעשות כך – בכל שעות היום.
 
נחזור לעניין הכיפות.
הכיפה הראשונה שסרגתי היתה כאמור בכיתה י״ב. כיפה בצבע לבן. היא נראתה מזעזע ודמתה יותר לחטיף צ'יפס בצורה גלית בגלל הוספת ׳עיניים׳ רבה מדי.
עד היום אני זוכרת את מבטה המזלזל של אחת המורות באחד השיעורים כשראתה את הכיפה שסרגתי (הראשונה כאמור).
לימים, כשעשיתי שירות לאומי בתיכון, אותה מורה קנתה ממני כיפות שסרגתי במיוחד עבור משפחתה (סגירת מעגל קטנה). 
 
לכיפה משמעות שונה עבור אנשים שונים. יש החייבים אותה ויש הדוגלים באמונתם הפנימית ולא מרגישים צורך בחבישתה.
יש אנשים שמבחינתם כיפה היא רק שחורה וכל דוגמא מודרנית או ממותגת הינה חילול הקודש, אחרים לעומתם רואים אותה כפריט לבוש לכל דבר. 
 
מבחינתי, כיפה – כמו אוכל – עושים באהבה או לא עושים בכלל. 
 
לאורך השנים סרגתי מעל 80 כיפות. 
לחבר שלי – כיום בעלי, לבני משפחתי ולמכרים. בחינם ובתשלום. 
במשך שעות רבות ישבתי וסרגתי בחדרי, בתקופה שבה זה הדבר שהכי התאים לי בחיי…
 
לאחר הולדת ביתי הבכורה ולאור הזמן הפנוי שלי שהצטמצם לאפס, הפסקתי לסרוג. לאחר שגדלה מעט חזרתי לסרוג. 
הספקתי לסרוג כיפה נוספת לחמי ז״ל לפני שנהרג בתאונת דרכים מזעזעת שכל חלקו בה היה שהמתין על המדרכה כדי לעבור את הכביש בצומת עם רמזורים מקולקלים כשמכונית התנגשה באחרת וזו עפה ישירות עליו. הוא שרד יממה, לא יותר.
כך התחילה השנה שבה בעלי התקרב יותר ויותר לדת (לזכר אביו) וביחס הפוך לכך, אני הלכתי והתרחקתי. 
 
כיום אנחנו ״מאוזנים״. חיים בהרמוניה. הוא מסורתי, אני פחות. מכבדים ומשלימים אחד את השני. 
 
תקופת סריגה נוספת היתה בהריון השלישי שלי.
זוכרים את חודש אוגוסט החם ביותר בשנים האחרונות? הייתי אז בחודש תשיעי. ע נ ק י ת. בשבועיים לפני הלידה כבר נשארתי בבית. וסרגתי. לבן ה׳גדול׳ שלי לפני שיוולד לו אח ויהפוך אותו לילד סנדביץ׳ ועוד כמה לבני המשפחה, על הדרך. 
בהיותי אמא ל-3, מיותר לציין שהפסקתי לסרוג. 
 
בחופשת פסח האחרונה חזרתי לסרוג. למה, אתם שואלים? כי אבא שלי (שיבדל לחיים ארוכים) ביקש מאח שלי שיקנה לו כיפה בתור מתנת יום הולדת כי ״לבת שלו אין זמן לסרוג״.
אבא שלי לא פולני. לא בגנים ולא בגינונים. אז סרגתי. 
הוא קיבל כיפה קנויה ועכשיו יקבל גם אחת מעשה ידי. ועל הדרך גם בני הקטן, כי אי אפשר שרק לגברים האחרים במשפחה יהיה. 
 
עבורי, כשאסרוג, תמיד אוכל להזכר כמה ש"אני" הסורגת עכשיו, שונה מהסורגת של פעם.