אני לא פמיניסטית

אני לא מגדירה עצמי פמיניסטית.

למרות שבעיני אחרים אני כן.

זה אולי קשור לדרך שבה פמיניזם נתפס מעיניים חיצוניות, למשל שלי.

העיקרון הראשון שפמיניזם ליברלי עוסק בו הוא חופש בחירה לנשים וכאן הוא איבד אותי.

יפה לדבר על חופש בחירה ברמה הפילוסופית אך מה לזה ולמציאות.

המציאות היא שאין לנשים אלא חופש בחירה מדומה, בכל דרך שבה נבחר הויתורים שנעשה קשים מאד, במיוחד בהשוואה לויתורים שיעשו גברים על אותן ההחלטות. איפה פה הבחירה ואיפה השיוויון?

האם הדרך שבה אנחנו מתחתנות היא בחירה? האם להביא או לא להביא ילדים זו בחירה? האם בחירה בהבאת ילדים והמחיר שלה ידועים מראש לנשים? אם המחיר ידוע מראש האם זה הוגן לטעון 'את בחרת להביא ילדים אז תתמודדי' כשמיעוט הזכויות שנכפה עליהן מיד אחר כך מוריד אותן על הברכיים?

כל עוד החברה והמדינה וכן, גם הפמיניזם, מתעלמים מהתפקיד ההורי שנשים לוקחות על עצמן באופן כמעט אוטומטי, אין לנו  פה שום זכות בחירה אמיתית. בגיל 20 אנחנו נאחזות בפנטזיה שהכל יהיה בסדר איכשהו ולא מרגישות את הנטל הנשי במלוא כובדו. יש לנו אולי פנטזיה על איך החיים יראו ובגיל 40 אנחנו מגלות שאנחנו עומדות על צוק – אם נעיז לרצות או לא לרצות אנחנו נשלם מחיר.

fantasy-3281795_640

ברגע שפמיניזם ממקד את עצמו ב"בחירה" הוא הופך להיות פריבילגיה בלתי מושגת לנשים שבחרו להיות אימהות, אבל רוצות לפרנס את עצמן ואולי אפילו, אם נרחיק לכת עם הפנטזיה, לא להיות תלויות בגבר. זה פרדוקסלי ברמה הרעיונית, אבל זה המצב- לנשים אין את המותרות ליהנות מפמיניזם כפי שהוא עכשיו.

אז מה בעצם חסר לנו? חסר לנו המנגנון שיתמוך בנו – ביטחון פיזי במרחב הציבורי שלא לדבר על האישי (הכי יומיומית היא החוויה של הליכה ברחוב בלילה חשוך, נשים יבינו מה אמרתי עכשיו, גברים – אני בספק), חסרים לנו תהליכי נישואין וגירושין הוגנים לנשים וגם לגברים (הסבל שנגרם לגברים כתוצאה של אפליה מתקנת על אפליה הוא בלתי נתפס ויוצר קרע נוראי ביחסי המגדר, כל סיפור וסיפור של גירושין שמסתבכים מעמיק את הקרע לדורות), חסרה לנו עמדה ברורה של המדינה בנוגע למעסיקים המשלמים יותר לגבר מלאישה באותו תפקיד, חסרה לנו תמיכה בשלבים המוקדמים של הורות ותמיכה בגברים שרוצים להיות חלק יותר משמעותי בשלב הזה, חסרה לנו היכולת לשלוט על גופנו ומהלך חיינו המבוטאת באמצעות וועדות להפסקת הריון, חסרה לנו תמיכה בנשים חד הוריות או יחידניות שמדרדרת רבות מהן לחיי עוני ומחסור.

פמיניזם תתעורר- אם בחרתי להביא ילדים, זו לא *רק* בעיה שלי, כי להיות אישה לא בחרתי.