אני חבר בחברת עצמי

אני רואה אותן מתארגנות ואז פתאום נפל לי האסימון. אני לא הולך איתן! הן הולכות בלעדי! הן הולכות לארוחת חג ואני נוסע הביתה

לא יודע מתי אפרסם את הפוסט הזה ובאיזה סיטואציה אהיה בחיים שלי אבל תצטרכו להאמין לי שעכשיו, ממש ברגעים אלה, אתם כנראה מסובים סביב שולחן החג, ערב ראש השנה, ואני מוצא את עצמי יושב מול הים, לבדי. החוף הפייבוריט שלי בשנים האחרונות. חמוש באייפון, לפטופ, בקבוק מים וסערת רגשות. החלטתי לבוא לפה ולכתוב, לפרוק קצת. החלטתי לבוא לפה רגע אחרי שצפיתי בשתי בלונדיניות יפיפיות מתארגנות לחג, נראות כמו מיליון דולר, מצוחצחות, חגיגיות עם עוגה על הידיים של האחת, מנסף (ששש…. די יבש) על הידיים של האחרת, ואני אמממ מה איתי? … טוב הנה אני מספר.

זהירות כי מי שלא מכיר אותי באמת עלול לחשוב כי זה פוסט שנכתב בביאליסטוק. אתם חושבים בלב, תיכף תגיד שאתה יושב לבד בחושך, נכון? אז זהו ש …. אמנם אי אפשר להתכחש לשורשים שלי וכן, ערב חג עכשיו, וכן השקיעה כבר מאחורי, וכן לא רואה עוד מישהו מסביבי (מלבד כמה נשמות תועות) אבל לא, זה ממש לא פוסט כזה. לא תתפסו אותי בפולניה.

IMG_3384
IMG_3386
IMG_3388
IMG_3394

שלא תבינו לא נכון, היו לי כמה וכמה הצעות לבוא לחגוג את ערב החג, אם זה אחי הגדול שהזמין אותי לקיבוץ, או החברה מהמושב שאמרה לי שאין מצב שאני נשאר לבד בחג. אפילו הדודה של הגרושה אמרה לי לבוא לפיאסטה אצלה בבית. חלילה וחס, לא מרגיש מקופח או מסכן. גם יודע שהרבה יכעסו. חברים שלי יכעסו עלי. איך לא אמרת לנו? מה אתה דפוק? רק היית צריך להתקשר. אתה מוזמן בכל עת. והאמת היא שלא בא לי כל כך עכשיו.

שאגיד לכם שאני לא מבואס קצת? טוב נו, מבואס הרבה? כן, אני מבואס מלא, כי היו לי תכניות אחרות לחג. נשבע לכם, כבר הכל היה מוכן, הכנתי בגדים חגיגיים, קניתי יין, כי לא מגיעים לבית מארח בידיים ריקות והייתי בטוח שאני מסודר. והאמת היא שפשוט רציתי לבלות את החג איתה. רציתי לבלות את החג עם בלונדינית אחת, ממש לא מטאפורה, בלונדינית אמיתית. בלונדינית שהצליחה בשבועות האחרונים לסובב לי את הראש. כזאת שמערבבת אותי, מפרקת לי את הלב, לאט לאט, בחתיכות. ממש כמו שדורבנים עושים אהבה, בזהירות, בעדינות אבל עושים אהבה, מלא רגש, מלא תשוקה. והיום, לאחר מספר שבועות, מרגיש שהלב שלי כבר מפורק אצלה בידיים והיא יכולה לעשות איתו רק מה שהיא רוצה. פאקינג פלסטלינה.

(ועכשיו לפינת האם ידעתם? האם ידעתם שדורבנים הם מבעלי החיים היחידים, מלבד בני האדם, שעושים אהבה לצורך אהבה ולא סתם לרבייה? לא ידעתם? אז למדתם משהו חדש).

בקיצור. תכננתי לבלות את החג איתה. והיא אמרה לי, בוא איתנו, איתי ועם הבת שלי, אנחנו מוזמנות לחברים שהזמינו אותנו ברגע האחרון, אני רק צריכה לדבר עם המארחת, לשאול אם זה בסדר שתבוא גם, אתה יודע, לא כל כך נעים לי.

אז הגעתי אליה הביתה בצהריים כמו שתכננו, סו פאר סו גוד, היה דווקא סבבה, מדברים, צוחקים, אפילו הצלחנו לשבור ביחד מיטה. באמת נו. נשבע לכם! שברנו מיטה! ואחר כך גם קיבלתי מסאג' מפנק, פירסט קלאס. עכשיו אני מחייך. מנסה לדמיין אתכם, קוראי היקרים, מדמיינים לעצמכם … מה כבר היה שם יא פרא אדם, יא חיה. ובגלל שאני יודע מה היה שם אז אני מחייך. אני אשאיר אתכם בדמיונות. מה יש? הכל אתם צריכים לדעת?

מפה לשם, מנסה לגשש, מה קורה? מה העניינים? יש ארוחת חג? שמע, היא אומרת לי, לא תפסתי אותה, לא נעים לי, יאדה יאדה יאדה, אז קמתי משנ"צ אצלה בבית ואני רואה אותן מתארגנות ואז פתאום נפל לי האסימון. אני לא הולך איתן! הן הולכות בלעדי! הן הולכות לארוחת חג ואני נוסע הביתה. עכשיו יכולתי לספר לי עצמי אלף סיפורי לילה ולילה. אלף סיפורים שאף אחד מהם לא חיובי. אלף סיפורים שליליים, מבאסים ת'תחת, איך אכלתי אותה, איך נדפקתי, כמה חרא לי בחיים, יש למישהו כדור ציאניד בשלוף?

אבל אני בוחר לספר לעצמי את הסיפור האמיתי. הסיפור האופטימי, החיובי, ולמה? בראש ובראשונה כי אני יודע שזה הסיפור הנכון. קורה בחיים שדברים לא מסתדרים. קורה בחיים שליפול על מישהו ככה סתם זה לא נעים ולא במקום. פשוט לא מתאים. קורה שאנחנו עושים תכניות ואז בא ההוא וצוחק לנו בפנים. קורה.

ואני, גבר גרוש, עם קילומטרז' לא כזה ארוך אבל משמעותי ובכל זאת צברתי כמה תובנות בחיים, בגילי ובמעמדי, למדתי לחבק את הלבד הזה עם עצמי לפעמים. למדתי ליהנות מהרוח שמלטפת אותי עכשיו על חוף הים,  ליהנות מהשקיעה המטמטמת. ליהנות מהפורקן שבכתיבה. סה"כ די נעים לי פה. גם ככה בתור ילד אף פעם לא באמת חגגנו את ערב ראש השנה אז פאק איט 🙂

אפילוג:

כמה חודשים אחרי … עכשיו כשאני כותב לכם, כמה ימים לפני ליל הסדר, נזכר בסיפור ההוא. כמה עברתי מאז … חושב איך נפלתי אז שוב פעם לכל העניין הזה של ציפיות ואכזבות (ועד כמה אני לא בטוח שאפשר לשלוט בזה) ומה עם אותן שתי בלונדיניות אתם בטח שואלים? הן עדיין חלק מאוד משמעותי בחיי אבל בקטע אחר לגמרי. ואת ליל הסדר אני מתכוון להעביר עם חברים. אז יאללה … חג חירות שמח ושיר.

[youtube mkdnL8qOyNU nolink]