אנו הולכים בדרך

ידעתי שזה קרוב. ניסיונות, נפילות, התרוממויות, ניתוק ידיים, עוד נפילות ואז – הללויה! גיל התחילה ללכת. ומה עכשיו? נעליים? ממש לא. עוד לא.

בחורה עם מחשב נייד

גיל הולכת!!! אאאההההה!!!!!

כבר זמן מה שהיא נעמדת תוך הישענות על רהיטים, הולכת מסביבם, מנתקת מדי פעם את הידיים, עוברת מהספה בסלון לשולחן וחוזר חלילה. בשבועיים האחרונים היא גם התחילה להיעמד ממרכז החדר – כלומר לבד, בעצמה, מבלי להישען על שום דבר – היא עוברת לעמידת ארבע ("עמידת דב" על שתי כפות הידיים ושתי כפות הרגליים, הברכיים באויר), משם מעבירה משקל לאחור, עוברת לישיבת כובסת ואז מנתקת ידיים ודוחפת את עצמה כלפי מעלה.

בהתחלה היתה מנסה להיעמד ומיד נופלת קדימה, שולחת ידיים לרצפה ובולמת את עצמה כדי שלא תתרסק לגמרי. בהמשך הצליחה להיעמד ושוב נפלה. לבסוף הצליחה להיעמד ולשמור על שיווי משקל , נשארה במצב זה למשך זמן ממושך יותר והתחילה לעשות העברות משקל מצד לצד וקדימה-אחורה. כאילו בוחנת ומאתגרת את עצמה.

האמת שזה לא כאילו, היא ממש בחנה ואיתגרה את עצמה. ניסתה שוב ושוב, נפלה שוב ושוב, אבל גם קמה שוב ושוב. לא התייאשה, קיבלה מאיתנו המון קריאות עידוד להעלאת המורל, אפשרנו לה ליפול, אפשרנו לה לקום בכוחות עצמה ו…

היא הצליחה! צעד אחד, שני צעדים, שלושה, ואז שוב רק צעד אחד (כמובן שאנחנו כל הזמן ספרנו את הצעדים) , פתאום ארבעה.

והנה קמה בת אדם ומרגישה שהיא עם ומתחילה ללכת!

פסגת השאיפות של כל הורה! השמחה, האושר! אני חושבת שכמעט ואין דבר שמשתווה לזה.זה קורה ופתאום הכל טוב בעולם- השמח זורחת, הפרחים פורחים, הפרפרים עפים והשלום כבר ממש מעבר לפינה! (כן, הוא ממש שם, מילה שלי…).

הגדולה מיד אמרה שחייבים לקנות לגיל נעליים.

"רגע, חכי, יש זמן", אמרתי לה, "הרבה זמן".

כי נכון שהיא כבר עושה כמות צעדים מכובדת, והיא הולכת ומשתפרת מיום ליום, אבל כשתינוק מתחיל ללכת כף הרגל צריכה להיות חופשית לגמרי. גם מבחינה תנועתית וגם מבחינה תחושתית.

במשך שלושת החודשים הקרובים לפחות גיל הולכת להיות יחפה עד כמה שניתן (לסבתא של גיל ולשאר יוצאי פולניה – אל דאגה, מיד אתייחס לחורף המתקרב).

ולמה? כי לכפות הרגליים של גיל יש החל מעכשיו ולמשך כל חייה תפקיד מאד חשוב: הן עוזרות לה לייצב ולאזן את הגוף.

איך הן עושות את זה? באמצעות היכולת התנועתית שלהן והיכולת החושית שלהן.

לתנועתיות כפות הרגליים יש קשר ישיר לתנועתיות עמוד השדרה וההיפך. כאשר אנחנו עומדים וכף הרגל זזה, שאר הגוף בכלל ועמוד השדרה בפרט מושפעים מכך, ואם נעמוד ועמוד השדרה יזוז (למשל נתכופף קדימה) גם כפות הרגליים ינועו בהתאמה בכדי שלא ניפול. בנוסף לכך- בכפות הרגליים שלנו ישנו ריכוז גבוה מאד של תאי חישה שתפקידם לקלוט מסרים מהסביבה ולהעביר מסר למוח בכל פעם שהגוף יוצא מאיזון.
זה נכון וחשוב לכל אדם – מבוגר, ילד ועל אחת כמה וכמה לתינוק שזה עתה התחיל ללכת וצריך לשכלל את ההליכה והיציבה שלו.

רק כאשר כף הרגל תהיה חשופה לחלוטין, כלומר גיל תהיה יחפה, תוכלנה שתי היכולות האלו להתממש בצורה הטובה ביותר וכף הרגל תוכל לממש את הפוטנציאל העצום שלה.  אם כף הרגל תהיה עטופה (בגרב, ברגלית של מכנס, נעל עם סוליה רכה/קשה), לתאי החישה יהיה מאד קשה לקלוט מסרים מהסביבה ולמוח יהיה יותר קשה להבין מתי הגוף יוצא מאיזון ומתי הוא צריך לאזן בחזרה. כאשר כף הרגל מקובעת (ע"י נעל), היכולת התנועתית של כף הרגל תהיה מוגבלת ויהיה לה קשה לסייע ביציבה ואיזון הגוף חזרה גם במקרה וכן ייקלט איכשהוא מסר לאיזון הגוף.

במקרים כאלו סביר להניח שלא רק שהתנועתיות והיציבה של גיל לא ישתפרו, אלא היא תיפול סתם ללא שום ערך של למידה ושכלול מיומנות העמידה וההליכה (עד כמה שאני חובבת נפילות…).

נכון ממליצים למבוגרים ללכת יחפים על החול בחוף הים? זה בדיוק בשביל זה. כדי לשכלל בין השאר את היכולות של כפות הרגליים וכך לשכלל את היציבה והתנועתיות כולה.

לכן- גיל תהיה יחפה! ולא רק שהיא תהיה יחפה, אלא אני אקפיד לחשוף אותה למשטחים שונים. אם אנחנו בבית, אז זה יכול להיות – רצפה, שטיח, פרקט, מזרון. אם אנחנו בחוץ, זה יכול להיות – אספלט, דשא, גרנוליט, דק, חול (אם אנחנו בחוץ, אז כמובן שכל הזמן אהיה שם ואוודא שאין שום סכנה על אותו משטח – חם מדי/ זכוכיות/אובייקטים אחרים). כל משטח והאיכות שהוא נותן. שוב – מבחינה תנועתית ומבחינה חושית.

S

נתפסה בשעת מעשה

נכון, עכשיו כשעדיין חם זה די פשוט.

מה אני אעשה כשיתחיל להתקרר? בבית אני אשתדל שהיא תישאר יחפה ואחמם את החדר במידת הצורך. במקסימום אגרוב לה גרביים דקות כדי שהיכולת התנועתית של כף הרגל תישמר עד כמה שניתן (היכולת התחושתית תיפגע מעט בגלל הניתוק בין תאי החישה לסביבה). בחוץ אני אשתמש בערדליים מעור דק. אלו מעין נעליים שמגנות על כף הרגל ומחממות אותה, אך עדיין מאפשרות לה מידה מסויימת של תנועתיות. תאי החישה כאמור יעבדו פחות.

אני ממש לא ממהרת. הנעליים תגענה בסופו של דבר. כמו שלאורך כל ההתפתחות שלה הקפדתי על מינימום בגדים בכלל ועל כפות רגליים חשופות בפרט, גם בקיץ וגם בחורף, אז עכשיו אמשיך להקפיד על כך על אחת כמה וכמה.

מבחינתי זו מתנה שאני מעניקה לה לכל החיים. עוד אחת.

אז הסברתי את כל זה גם לגדולה ואז היא אמרה: "הבנתי. אבל את יודעת מה עוד אמא? כשאני חושבת על זה, זה הרבה יותר כייף ללכת יחפים ואנחנו רוצים שלגיל יהיה כייף"

"נכון" אמרתי לה "וזאת הסיבה החשובה ביותר. שלגיל יהיה כייף!"

יש לך שאלות? רוצה לשתף או להוסיף מניסיונך?

אני פה: inbalbarak.info@gmail.com 053-5232700 או בדף העיסקי שלי

ענבל ברק-לוגו 10-10

הדרכה לאחר לידה | אבחון וייעוץ התפתחותי | סדנאות התפתחות תינוקות | חוגי תנועה לילדים

 

 

ענבל ברק
אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה בשנת 2007, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות ספורים לאחר לידתן, ילדתי את ביתי השלישית - גיל. אומרים שגיל ידעה למי להיוולד כי יש לי את הכלים, הידע, והביטחון ובטח אני תמיד אדע מה צריך לעשות. כך נולד היומן האישי-מקצועי שמתאר את הדרך שלנו: סיטואציות שונות מחיי היומיום של גיל ושלי (שבטוח תוכלו להזדהות איתן), כדי שכל אחת מכן תוכל באמצעות מספר כלים פשוטים וידע בסיסי שיקנו לה הרבה ביטחון, לדעת גם כן מה צריך לעשות בכל רגע. מקווה שאעזור ולו במעט. מוזמנות להצטרף אלינו למסע!