היקום רעד

בחורה עם מחשב נייד

כשאמא שלי היתה על ערש דווי, בער הכרמל. אש גדולה השתוללה ועיכלה את מה שעמד בדרכה. אנשים, חיות ועצים נשרפו.

כשאמא שלי נשמה את נשימותיה האחרונות, עם ישראל הדליק נרות חנוכה ושר בקול גדול: "באנו חושך לגרש".

כשאמא שלי מתה והפסיקה לנשום, הדליקו נרות, אכלו סופגניות ושרו שירי חנוכה.

לקראת סוף השבעה, זהרה החנוכייה – שמונה נרות ושמש.

כשקברנו את אמא שלי, נפתחו ארובות השמיים. גשם עז שטף את האדמה החרוכה, הרטיב את האודים העשנים.

כשקמנו מהשבעה, רוח אימתנית השתוללה, שברה וניתצה את העומד בדרכה. ברקים ורעמים מילאו את השמיים. הגשם גבר.

אישה חכמה וטובה היתה אימי. צנועה, עדינה ובעלת לב גדול וחם.

היקום רעד עם לכתה.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.