אמא לשניים

בחורה עם מחשב נייד
תמיד שואלים אותי מה יותר קשה, לעבוד מהבוקר עד הערב או לגדל שני ילידם..?
בתור אישה שלא עובדת מזה הרבה זמן (מבחירה) עקב החלטה אישית לגדל ולהעניק לילדיי את מלוא תשומת הלב והחינוך הטוב ביותר שאני יכולה להעניק להם לפחות עד גיל שנה, אני יכולה להגיד או יותר נכון לצעוק- הרבה יות קשה לגדל ילדים בבית!!!!
אתמול למשל, יום ממוצע אצילנו בבית-
הקטן שלי העיר אותי ב 6:00 (אחרי לילה לבן), צחקנו ושיחקנו במיטה (כן הילדים שלי ישנים איתנו במיטה!), החלפנו טיטול, ירדנו למטה לסלון תוך כדי שאני מפנטזת על נס גדול וחמים….
מרתיחה מים ולוקחת כוס ומי בדיוק מתעוררת?
הגדולה שלי בת השלוש..
״אמא בואי לחדר ותחפשי אותי אני לא פה״. (מין משחק מחבואים שכזה שהיא אוהבת לשחק).
לקחתי את הקטן, השארתי את הנס הגדול והחמים מאחור וקדימה לעשות שיגועי בוקר עם הגדולה.
מתחילה להלביש אותה, מצחצחות שיניים, עשות פרצופים למראה וקדימה למטבח לאכול משהו לפני הגן, ואולי, תוך די אצליח לשתות את הנס הגדול והחמים שלי שכבר בטח הפך לקריר…
הצלחתי לשתות שלוק, יאיייי, המחייה!
״אמא תאכילי אותי שלא אתלכלך..״
אוחחחחחחחח טוב, הנס יחכה עוד קצת.. בו זמנית הקטן החליט שהוא גם רוצה לאכול.                                                                                                         בכי צרחות מהקטן, קיטורים והתבכיינות מהגדולה ותוך שנייה אני מוצאת את עצמי מחזיקה ביד אחת את הקטן עם בקבוק וביד השנייה מאכילה את הגדולה במעדן, העיניים מקריאות לה סיפור והאוזניים מקשיבות למשהו שבעלי מספר לי, והראש.. הראש שלי מפנטז על הנס שכבר מזמן הפך לחלום שלא יתגשם…
 
בעלי נשאר עם הקטן בבית, עולה לאוטו עם הגדולה וקדימה לגן.
נשיקה ענקית וחיבוק ארוך, לוחשת לה כמה שאני אוהבת אותה וחוזרת הביתה..
באוטו תוהה עם עצמי באיזה מצב אמצע את בעלי והקטן בבית..? מי הרדים את מי ומי בכה למי..?
נכנסת הביתה, שניהם ישנים. 
רגע של נחת.
אולי אכין נס חדש? 
אבל רגע, יש כלים ובקבוקים לשטוף, יש מכונות כביסה להפעיל, יש כביסה לקפל, לגהץ וחייבת חייבת חייבת לשטוף את הבית כי הזנחתי מספק (ואני מכירה כמה וכמה אנשים שיעידו שאני בחורה מאוד נקייה).
אז ישר מתחילה לסדר צעצועים ובובות, מפרידה בין הכלי מטבח שלי לכלי מטבח של הבובות.. מנקה שירותים, כיורים, שוטפת בקבוקים, מפעילה מכונה ומייבש, ניגשת להרדים שוב את הקטן, מקפלת כביסה ומגהצת, מסדרת הכל בארון- הכל תוך מתן תשומת לב לקטני שלי כמובן, כי הוא החליט ששינה זה לחלשים..
 
מגיע צהריים, אוכלת ביס או שניים, הקטן נרדם ואיך שאני נשכבת לנוח הוא מתעורר בחיוך שממיס אותי..
ב 16:00 יוצאת להביא את הגדולה ויחד שלושתינו הולכים לאכול גלידה. משם נלך קצת לפארק, נחזור הביצה בסביבות 18:00 נשחק עד 19:00 ואז מקלחות וארוחת ערב.. 
בעלי שיחייה עוזר עם המקלחות, מאכילה ומרדימה את הקטן, מכינה ארוחת ערב לכולם וקדימה להרדים את הגדולה.
כבר ציינתי שכשאני מרדימה אותה ב 21:00 זה סוף היום עבורי, כי שששששששש גם אני עוצמת עיניים יחד איתה וצוללת עדדדדדדדד שהקטן מעיר אותי אחרי שעתיים בערך (במקרה הטוב).
 
ובלילה כמובן חגיגה ומסיבה עם בכי, האכלות ואיך אפשר בלי החלפות?!
לא, לא החלפות שלי עם בעלי, החלפות של קקי ופיפי…
 
מעניין אם בבוקר אצליח לשתות את הנס הגדול והחמים שלי..?