אמא זה לא הגיוני

הסיטואציה: הילד במים עם חברים. אמא צריכה ללכת להלוויה בעוד כמה שעות. הבריכה תהיה פתוחה עד שהיא תחזור. היא אומרת לילד שהוא יכול להישאר עד שתחזור. הילד שמח. אבל, אומרת האמא לילד בו עכשו להתקלח ותחזור. הילד אומר לה זה לא הגיוני. האמא עונה בוא להתקלח ותחזור. הילד לא מרפה. מה ההיגיון, הוא אומר, להתקלח ולחזור. ראית מישהו שמתקלח והולך לבריכה? האמא עונה: אני צריכה שתתקלח אני צריכה לגמור את המטלות שלי היום. בקשתי ממנה הסבר. אולי לי תסביר יותר הוא אמרה שאלה השיקולים שלה לבנה, היא חזרה על האמירה כי היא צריכה לסיים את המטלות שלה ליום זה. מאותו רגע היא התחילה להפעיל על הילד את סמכותה וגם קצת איומים. הילד הלך איתה ממשיך לנסות "את רואה עוד אמא …" האמא עונה אני לא מתחשבת באמהות אחרות.

בחורה עם מחשב נייד

המקום: בריכה בישוב בה הילדים מגיל בית ספר יסודי יכולים להישאר לבד.

הגיבורים: אמא וילד בן 12

הסיטואציה: הילד במים עם חברים. אמא צריכה ללכת להלוויה בעוד כמה שעות. הבריכה תהיה פתוחה עד שהיא תחזור. היא אומרת לילד שהוא יכול להישאר עד שתחזור. הילד שמח. אבל, אומרת האמא לילד בו עכשו להתקלח ותחזור. הילד אומר לה זה לא הגיוני. האמא עונה בוא להתקלח ותחזור. הילד לא מרפה. מה ההיגיון, הוא אומר, להתקלח ולחזור. ראית מישהו שמתקלח והולך לבריכה? האמא עונה: אני צריכה שתתקלח אני צריכה לגמור את המטלות שלי היום. בקשתי ממנה הסבר. אולי לי תסביר יותר הוא אמרה שאלה השיקולים שלה לבנה, היא חזרה על האמירה כי היא צריכה לסיים את המטלות שלה ליום זה.  מאותו רגע היא התחילה להפעיל על הילד את סמכותה וגם קצת איומים. הילד הלך איתה ממשיך לנסות "את רואה עוד אמא …" האמא עונה אני לא מתחשבת באמהות אחרות.

ניסיתי לראות את צדקת שני הצדדים וכך ניתחתי: האמא לא סתם רוצה שהילד יתקלח. יש לה הבנה תאורטית על ההיגיינה של ילדה. היא מרגישה שהתאוריה שלה מגובה בידע שצברה ובעיקר ברגשה של האחריות שיש לה לטובת ילדה.

אני לא מתווכחת עם התאוריה שלה ועם ההרגשה שלה. אני יכולה אפילו להמציא הסבר לגיטימי. נניח שיש לילד אסטמה של העור, והרבה שעות בכלור לא טוב לו. זה הסבר הגיוני. אם הוא אכן מה שקורה לילד למה לא נתנה לו את ההסבר. למה ילד בגיל 12 לא יודע שיש לו בעיה שהוא צריך לשים לב אליה ולשמור על עצמו יחד עם אמא שלו.

ואם ההסבר הוא הלחץ של האמא שהיתה עצובה בגלל ההלוויה שהיתה צריכה ללכת אליה ועמוסה מהיום שהיה לה. ההתעקשות שלה עם ילדה הוסיפה לה לחץ לעתיד.

הילד כרגע בן 12. עדין האמא יכולה להפעיל כוח סמכותי וילד יענה לה. אך הילד הזה נצרב. נצרבה בו הידיעה שאמא שלו לא הגיונית. שמלבד הדרישה שלה שיציית לה אין לה סיבה. הוא לא יזכור את הסיטואציה. גם היא לא. אבל בגיל 16 הוא יקרא לה טיפשה או כל דבר אחר, ולא יהיה מוכן להקשיב לה כשתרצה ממנו משהו שהיא צריכה, אבל לו לא יראה הגיוני. הוא יתנהג באופן "אופייני לגיל ההתבגרות". וכל המבוגרים יאשימו אותו שהוא מתבגר אכזר. "לא מדברים ככה לאמא."

אני בהחלט יכולה לדמיין שאם האב היה בסיטואציה הזו הוא היה חובר לילד ומבקש מהאמא לשנות את הבקשה. ואז היה מתחיל ריב בן האב לאם הלחץ רק היה גובר. הילד היה נצרב עוד יותר שאבא הגיוני ואמא לא.

אז מה אפשר לעשות?

להקשיב לטיעון. לאם היה טיעון שנראה לה נכון. היא הסבירה אותו לילד. הילד לא קיבל את הטיעון. הוא ראה בו לא הגיוני. באותו רגע האמא היתה צריכה לעצור רגע את תחושותיה מחשבותיה ולהבין כי כדי שהילד יעשה מה שהיא מבקשת היא צריכה לתת טיעון יותר טוב. טיעון שיראה לילד הגיוני. טיעון שיגרום לילד להרגיש שאמא דואגת לו ולכולם כולל עצמה. הטיעון שלה הוכיח לילד כי היא חושבת רק על עצמה ולו אין מקום בשיקולים שלה.

אם הטיעון הוא בריאותי הוא הגיוני ואז אפשר ללחוץ על הילד אם הוא מסרב לשתף פעולה. כי הטיעון הגיוני. אם הטיעון הוא שהיא עייפה ועמוסה. גם זה  טיעון הגיוני. הילד צריך לשתף איתה פעולה מתוך הרגשה שאמא צריכה עזרה. זה חשוב. אז אפשר ללחוץ על הילד אם הוא מסרב. ואם האמא לא מוצאת באותו רגע טיעון שמשכנע את ההיגיון של הילד (שימו לב לא אמרתי את הילד אלא את ההיגיון שלו) כדאי שתחשוב על המחיר שהיא משלמת ביחסים שלה עם הבן שלה.

המחיר שאמא משלמת על הרצון שלה להכריח ילד במשהו שהוא לא נראה לו הגיוני, הוא מחיר כבד מאד. בגילים צעירים הילדים מצייתים ונכנעים אבל הם אוספים בזיכרון התחושתי שלהם את העובדה שאמא מבקשת דברים לא הגיוניים. בגילים שבהם הם חושבים שהם מבינים את המציאות, קרי. גיל ההתבגרות, עמדת הסמכות לא עובדת והאמא מאבדת את היכולת להשפיע על הילד שלה.

אני מבינה לליבה של האם אבל במקרה הזה היא היתה צריכה להיכנע לילד ולהשביע אותו שהיא לא תצטרך להזכיר לו להתקלח. זה איזון. למרות שסביר מאד להניח שהיא תצטרך להזכיר לו אבל כשתזכיר לו הוא יזכור שאמא שלו הגיונית והסירוב שלו לא הגיוני. באותו רגע יהיה מאבק למרות שהאם רצתה להציל את עצמה ממנו אבל בטווח הרחוק הילד ידע שאם אמא מתעקשת היא הגיונית.