אם אתם עוזבים לפחות תעשו את זה בשקט

בחורה עם מחשב נייד

 

ישראלים בברלין
עוזבים לברלין בקול צעקה כדי… לפגוש שוב..ישראלים

אשרינו שהתברכנו בארץ דמוקרטית שלא כופה עלינו היכן לגור. אולי היא כופה עלינו דברים אחרים, ובטוח שהיא לא המקום הטוב בתבל לגור בו, אבל היי, לפחות היא שלנו ! בהתחשב בכך שזו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אפשר בכל זאת גם להעריך אותה מעט.  בהתחשב במצבה הכלכלי של אירופה, עוד יותר אפשר להעריך אותה.
אז מדוע חלק מהישראלים שבחרו לעזוב בוחרים גם לירוק בפרצופם של אלה שנשארו פה?
כמו אחרים, צפיתי בסרטון היוטיוב הויראלי הזה ותהיתי מה הכותרת המתאימה לו. המנון שונאי ישראל? או אולי סתם  "נה נה נה  נה נה" בהנגנה של ילדים בני שלוש.
מיהו הציוני האמיתי?
בקיץ האחרון עת מלחמת צוק איתן התמלא הפיד שלי ב"זרם תודעה" מעורב ומשונה לחלוטין: מחד מצדדי המבצע, מחזקי החיילים ואלה שנרתמו לטובת תושבי הדרום והלוחמים, שעסקו רבות באכזריות חמאס, ובטובי בנינו שנפלו. ומאידך אנשים שקראו להפסקת המבצע, ושכתבו בעיקר על סבלם של תושבי עזה,ילדיהם ונגד הממשלה והעוולה שמחוללת.
ישבתי לי באמצע ולא ידעתי מה לחשוב. זה הרי מסתכם הרבה יותר מאשר להיות ב"מחנה" אחד ולבוז לשני. אני חושבת שיש לנו ארץ נהדרת, וממשלה מחורבנת. הצבעתי פעם לעבודה ולמרצ ואני מרצה לתקשורת באוניברסיטת אריאל. אז מי אני? באיזה צד זה שם אותי?
פותרי הבעיות
והנה הם, בעלי הדרכון הזר שנפנפו בו ללא עת וקיטרו רבות על הארץ .לבסוף עשו מעשה: עזבו. יפה לכם, בהצלחה רבה.
מדוע, אם כך, נשאלת השאלה, יש בכם הבוחרים לצעוק את הבוז שלכם לארץ? שהרי אתם כבר לא כאן. מה אתם מנסים להוכיח? על מה אתם מנסים לחפות?
מדוע לגלג לאנשים שהשארתם מאחור? לשורשים שלכם? האם ניצול השפע הגרמני, הסוציאליזם והרנטה לילדים שלכם עיוורו אתכם? הרי בכך שאתם "דופקים את המערכת" הגרמנית אתם הכי ישראלים שיש.
האם לאהוב את ישראל, את הנופים, את הים, את הגליל, את הפלאפל, את חברי קהילת הכלבים השכונתית שלי, את השכנה שנותנת לי כוס חלב או ביצים אם נשארתי פתאום בלי הם דבר כל-כך רע?
שיח עם חברים שבחרו לעזוב מרגיז אותי מחדש כל פעם. אולי עדיף לנתק עמם את הקשר? האם ישראלי יכול להרגיש שייכות למקום שלא גדל בו? מדוע הם מרגישים צורך להסביר לי כמה גרועה החלטתי לחיות פה?מדוע הם משוכנעים שהם "שונים"?
האם הם לא מבינים שמבטא שפתם לעולם יהיה זר? האם גרמניה או הולנד או ארצות הברית הם מקומות עדיפים לגדל בהם את ילדינו? ומה צופן העתיד? האם אירופה המתאסלמת עדיפה על ישראל החיה על חרבה?
מבקשים תקווה
בביקור בקיץ האחרון בלונדון חבטה בי ההכרה בעוצמה שאם רק היה שקט בארצנו היינו יכולים להיות מעצמת תיירות. איזה חלום מתוק!
זה לא שלא ידעתי זאת קודם. אבל המוני התיירים בבירה הבריטית רק חיזקו בי את המחשבה הזו. המוזיאון הבריטי מתפאר בשכיות חמדה לא לו, ומליונים מבקרים בו. ואילו פה, בארצנו, יש כל-כך הרבה היסטוריה וסיפורים מעניינים שבאמת שייכים לנו וכל-כך חבל שבגלל דישדוש בביצה הבטחונית העמוקה האין סופית אנחנו בסופו של דבר חיים על חרבנו. אין תקווה.
אבל אז קראתי בעיתון בלונדון על אישה אחת, באוטובוס באנגליה, שאף אחד לא קם לה ולפעוט שלה, והיא ביקשה מהנהג שיעיר למישהו. והנהג, בתגובה, גער בה, שתעזוב אותו בשקט ותבקש ממישהו לקום.
ואף אחד לא קם לה. שעתיים ישבה על מדרגות האוטובוס עם תינוקה. ובכתה.
אז אולי אין בישראל תקווה קרובה אבל לפחות יש חמלה. גם זה משהו,לא?

Netta Doron
בלוג על הורות,דילמות בהורות ונשים.אמא. במקצועי: קידום עסקים ברשת הלינקדאין, בניית נוכחות בלינקדאין לחברות ולפרטיים לאתר המקצועי: http://nettadoron.com/ netdor@gmail.com