אל תגעו לי ברחם

כבר כמה ימים שאני מרגישה שהרחם שלי מדממת. המחשבה שיש מדינות בעולם שחרטו על דיגלן את סמל הדמוקרטיה, אבל זכות האישה על גופה ונפשה אינה נחשבת בעיניהן, אינה נותנת לי מנוח. האם הזכות לחיים של העובר חשובה יותר מזכותו של הילד, הנער והאדם הבוגר ליהנות מאהבה ותמיכה בהמשך חייו, ממי שבחרו בלב שלם להביא אותו לעולם? האם זכותו של העובר לחיים חשובה יותר מזכותה של האישה על גופה? האם פרי באושים חשוב יותר מפרי אהבה? האם יש להביא לעולם עובר שעתיד לסבול מליקויים גנטיים/פיסיים הרי גורל ולהיות נדון לחיי סבל?

הזכות לגדול באושר ולהיוולד מאהבה (אלבום פרטי)

כבר כמה ימים שאני מרגישה שהרחם שלי מדממת. למרות שאני ניצבת בשעריו של גיל הבלות, אני מרגישה את גופי מלבלב. אבל כשיש בעולם מי שמנסה לגעת לי ברחם, אני מרגישה איך נפשי ורוחי קמלות למול צרות המחשבה והאלימות המופגנת כלפי נשים, במדינה שחרטה על דיגלה את סמל החרות.

חוק איסור ההפלות באלבמה, צריך לזעזע לא רק את נשות ארה"ב, אלא כל אישה וגבר באשר הם, בכל מקום בעולם. למי שאינו מעורה בפרטים, אספר כי על פי החוק, שעבר ברוב של 25 בעד מול שישה מתנגדים וממתין לאישור סופי של מושלת אלבמה , ההפלות במדינה זו יהפכו לאסורות וכל רופא שיבצע את ההליך מסתכן במאסר ארוך. כמה ארוך? עד 99 שנה (!). החוק, לא רק שאינו חס על רחמן ונפשן של הנשים, הוא אף אינו מחריג, הפלות במקרים של אונס או גילוי עריות. התנאי היחיד הוא מקרים בודדים בהם נשקפת סכנת חיים לעובר או לאם (ומה לגבי סכנת הפגיעה בנפשן?!).

אחת משלושת האוצרות שלי
אחת משלושת האוצרות שלי (אלבום פרטי)

עד כמה שזה יישמע מפתיע, במדינה שנחשבת לסמל הנאורות, הותרו הפלות על ידי בית המשפט העליון בארצות הברית רק בשנת 1973 (לעומת איסלנד שכבר ב 1935 התירה הפלות יזומות) בדרך כלל עד לשבוע ה-20 להיריון. אם כי מדינות לא מעטות בארה"ב אוסרות על ביצוע הפלות בשלבים מוקדמים יותר. אפילו לאחר השבוע השישי להריון.

בישראל אגב, נחקק חוק בנושא בשנת 1977 וביצועה של הפלה יזומה מותנה בקבלת אישור של ועדה מיוחדת, שתפקידה להכריע בשאלה, עד לשבוע 24 של ההריון (אם כי רב ההפלות מבוצעות בין השבוע ה 12 ל – 20).

במקרה או שלא במקרה, כשהתהלכתי השבוע ברחובות תל אביב הצוהלת בשבוע האירוויזיון, חלפתי על פני אוטובוס עליו התנוסס הכיתוב "הפלה זה לא משחק ילדים. קשה לחיות עם זה".

איכשהו הרגשתי שמי שכתב את השלט הזה התבלבל קצת. כי גם לגדל ילדים "זה לא משחק ילדים". ויש גם אנשים ש'קשה להם לחיות" גם  "עם זה".

קשה להם להתעורר כל בוקר ולהבין שהם לא לבד בעולם ויש להם אחריות כלפי בשר מבשרם.

קשה להם לשים את הצרכים והסיפוקים שלהם בצד ולהשקיע בילדיהם.

קשה להם להבין מה המשמעות של היותם הורים.

קשה להם לגלות סבלנות ואמפתיה כלפי הילדים שלהם.

קשה להם לתמוך בילדים שלהם מבחינה רגשית, נפשית וכלכלית.

קשה להם להפגין אהבה ומחוות גופניות, כי אולי גם הם לא חוו אותם מעולם.

קשה להם להבין שלא תמיד הילדים שלהם מושלמים. וישנם ילדים שזקוקים להתייחסות שונה ומיוחדת ואולי מעולם לא יוכלו לעמוד בציפיות שלהם.

קשה להם להבין את המשמעות של המושג אהבה ללא תנאי.

להביא ילדים לעולם זה לא משחק ילדים. עד שלא מתמודדים עם זה, לא באמת מבינים, שזה לא מגרש משחקים. גם אם זו אחת מהמתנות הכי יקרות ערך בעולם.

 

שאיפה לעולם טוב יותר לילדים שלנו (אלבום פרטי)
שאיפה לעולם טוב יותר לילדים שלנו (אלבום פרטי)

זאת ועוד, לרחם – אותו איבר נפשי מופלא שמאפשר לנו חיים יש תפקידים רוחניים. על פי תפיסות שונות, הרחם מהווה כר להתפתחות היצירתיות שבנו ואוגרת בתוכה זכרונות וחוויות שנטמעו בכל תא ותא בגוף. וגם בתודעה. היא זו שעוטפת אותנו ומגנה עלינו, לא רק במובן הפיסי, אלא גם ברובד הנפשי הכי עמוק.

בסנסקריט, לרחם ובכלל למערכת המין הנשית (חיצונית ופנימית) יש שם מופלא "יוני" (yoni). למילה הזו יש משמעויות רבות – מקור, מעבר שמימי, מקדש, בית, קן, מקום מפלט, מיכל, מעין ועוד.

אני זוכרת שכשנסעתי ללימודים בהודו התייחסנו גם באחד השיעורים לטבור (המכונה nabhi בסנסקריט) שעל פי הרפואה ההודית המסורתית, ממנו מתחילים החיים במובן מסוים. הוא זה המחבר אותנו לצינור ההזנה בהיותנו ברחם, הוא מהווה צומת מרכזית של הרבה כלי דם ועצבים. לכן לא פעם כשאנו עצובים, פוחדים, חשים בודדים…כל הרגשות הללו מתנקזים לבטן. וכשאנו זקוקים לנחמה ועידוד אנחנו אוהבים להניח את הראש על אותו איזור רך וחמים ונעים. ואצל ילדים אפשר לראות את זה בצורה הכי מוחשית.

ומכאן אפשר ללמוד גם על החיבור של הרחם והטבור ללב. ולמה כשאנו אוהבים מישהו, אז גם ברמה הפיסית אנחנו רוצים להתחבר אליו למפגש של איחוד בין נשמה לנשמה בתוך גוף בתוך גוף. נדמה לי שגם שם מתחבאת במובן מסויים השאיפה "לחזור לרחם".

לאור זאת, תארו לכם איזו השפעה עשויה להיות להריון לא רצוי על הרחם שלנו. איזו השפעה עשויה להיות להריון לא רצוי על נפשו של העובר המתפתח. אילו חיים עשויים להיות למי שנולד מתוך כפייה או מעשה אלים, ומתהלך כמו מצבת אדם לסבל של אמו. אילו גורלות עשויים להשתנות בעקבות הריון של נערות צעירות שהרו ואין בהן את הבשלות וההבנה כיצד להתמודד עם החוויה שנכפתה עליהן.

הזכות לגדול באושר ולהיוולד מאהבה (אלבום פרטי)
הזכות לגדול באושר ולהיוולד מאהבה (אלבום פרטי)

האם הזכות לחיים של העובר חשובה יותר מזכותו של הילד, הנער והאדם הבוגר ליהנות מאהבה ותמיכה בהמשך חייו, ממי שבחרו בלב שלם להביא אותו לעולם? האם זכותו של העובר לחיים חשובה יותר מזכותה של האישה על גופה? האם פרי באושים חשוב יותר מפרי אהבה? האם יש להביא לעולם עובר שעתיד לסבול מליקויים גנטיים/ פיסיים הרי גורל ולהיות נדון לחיי סבל? השאלות המוסריות והפילוסופיות הן רבות ולא הייתי מאחלת לשום אדם לעמוד בפני הדילמה באם לאפשר לחיים להיווצר בתוכו, או לגדוע אותם. אבל בעיני ההחלטה צריכה להיות שמורה למי שצריך לשאת אחר כך בהשלכות שלה, לכל ימי חייו.