דיו רבה כבר נשפכה על המהפכה הגדולה הצפויה בדיני הגירושין בישראל בעקבות אימוץ המלצות ועדת שניט ע"י שר המשפטים, וביניהן ההמלצה לבטל את סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, סעיף המקנה משמורת כמעט אוטומטית לאם לגבי ילדים עד גיל 6 שנים, ומכונה "חזקת הגיל הרך".
אמנם, מסקנות הוועדה, אשר ישבה על המדוכה במשך 6 שנים תמימות, טרם הפכו לחוק מחייב, ועודן בגדר המלצות בלבד, ואולם, דווקא בתי המשפט לענייני משפחה, אלה אשר נחשבים באורח מסורתי כערכאה המועדפת להתדיינות ע"י נשים בהליכי גירושין, כבר התחילו לפסוק בתיקי משמורת ילדים אגב התעלמות מוצהרת מחזקת הגיל הרך!
האם אנו עומדים בפתחו של עידן חדש, שבו ישרור שוויון מלא בין שני ההורים בענייני משמורת? כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה זה מעל 20 שנה, כבר נתקלתי בכמה וכמה הצעות חוק אשר התיימרו לבטל את חזקת הגיל הרך, אך נזנחו. ביני לביני הייתה נבחרת כנסת חדשה, מבלי שהוחל על הצעות החוק הללו דין רציפות, ואף אחת מהן לא התקבלה בסופו של דבר.
אפילו משמורת משותפת הייתה במשך שנים רעיון שלא התקבל על דעתם של בתי המשפט בארץ. דברים הגיעו לידי כך, שכאשר ניסיתי בעבר לאשר הסכם גירושין בו הסכימו ההורים פה אחד על משמורת משותפת על ילדיהם, הרי שבית המשפט סירב לאשרו, והיפנה אותנו אחר כבוד להגיש לו תחילה, על חשבוננו כמובן, חוות דעת של פסיכולוג מומחה אשר תשכנע אותו כי משמורת משותפת הינה לטובת הילדים.
פסקי הדין שהתפרסמו בשבועות האחרונים, שאותם אסקור להלן, גורמים לי להאמין כי הפעם המצב שונה, ואף אם לא יתוקן החוק בסופו של דבר ע"י הכנסת, הרי שבתי המשפט אינם מתכוונים לחכות. הרוח הנושבת בבתי המשפט לענייני משפחה הינה שיש לשנות את המצב החוקי, והשופטים כבר החלו לעשות כך בפועל,כאילו הסעיף כבר נמחק מספר החוקים.
"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך."
דברים תקיפים אלה מופיעים בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן מיום 9/2/2012 בתמ"ש 8309-06-11. בית המשפט התבקש להכריע בין תביעות מנוגדות של האם ושל האב, אשר כל אחד מהם ביקש לקבל את המשמורת על קטינה ילידת 2010. ביהמ"ש העניק אמנם את המשמורת לאם, אך בד בבד העניק לאב הסדרי ראייה רחבים ביותר, הכוללים שתי לינות באמצע השבוע, וזאת בנוסף ללינות בסופי-שבוע.
אין זה שינוי של מה בכך, הרחבת הביקורים והוספת שתי לינות שבועיות. עד כה, על פי רוב היו בתי המשפט פוסקים לאבות שני ביקורים באמצע השבוע, אשר אינם כוללים לינה. ברוב הסכמי הגירושין אומץ אפוא גם כן המודל הזה, "חוג אבא" של פעמיים בשבוע, למשך מספר שעות אחה"צ, מתוך הנחה שכך ממילא יפסקו בתי המשפט.
יצוין כי הסדרי הראיה הרחבים הללו ניתנו לאב בפסק הדין בניגוד להמלצת פקידת הסעד בתסקירה. מי שעבר הליכי גירושין יודע, כי ברוב רובם של תיקי המשמורת, ממליצות פקידות הסעד (שרובן אגב נשים) על משמורת בידי האימהות, וזאת גם כשמדובר בילדים גדולים יותר, שחזקת הגיל הרך אינה חלה עליהם. עד היום בתי המשפט נהגו לאמץ את מסקנותיהן של פקידות הסעד כמעט תמיד. לא רק ההתעלמות מחזקת הגיל הרך, גם ההתעלמות מהמלצות פקידות הסעד מרמזת על שינוי גישה.
בתיק נוסף, תמ"ש 29024/06, הפעם בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ניתנה ביום 23/2/2012 החלטה אשר מוסרת שני קטינים, ילידי 2003 ו-2006, לחזקתו הפיזית של אביהם, ומורה כי מוסדות החינוך שלהם יהיו ליד בית האב. אף שההחלטה הוגדרה כ"משמורת משותפת", לא נעשה בה כל שינוי בזמני השהייה של הילדים עם כל אחד מההורים, כפי שנקבעו קודם לכן ע"י פקידת הסעד. יצוין כי בהחלטה קודמת באותו תיק הועברו הקטינים ממשמורת האם למשמורת האב הזמנית, החלטה אותה ניסתה האם לתקוף הן בערעור לבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, בשניהם ללא הצלחה. הסיבה שנתן ביהמ"ש לכך שהעביר את הקטינים להתגורר עם אביהם הייתה שבמשך 4 שנים האם לא אפשרה ביקורים של האב עם הקטינים. בית המשפט קבע כי יש לתת משקל רב להמלצות ועדת שניט, על אף העובדה שהן טרם הפכו לחוק מחייב, וכי יש לקבוע את המשמורת לפי טובת הילד בלבד, ולא לפי חזקת הגיל הרך (פורטו 7 פרמטרים שונים המאפשרים לקבוע מהי טובת הילד בסוגיות משמורת).
אם אכן תם ונשלם עידן חזקת הגיל הרך, יתכן שנשים שהן אימהות לבנות, תיטבנה לעשות אם בעתיד תפנינה את תביעות המשמורת שלהן דווקא אל בית הדין הרבני, ששם חל העיקרון ההלכתי ש"הבת אצל האם". לגבי בנים זכרים מעל גיל 6, לאב סיכוי טוב לקבל משמורת בבית הדין הרבני, כדי שיוכל ללמדם תורה, כמצוות ההלכה.
אם בתי המשפט לענייני משפחה ימשיכו לפתח את ההלכה בכיוון המסתמן כעת, נשאלת השאלה כיצד יתייחסו לשאלת מזונותיהם של קטינים הנמצאים במשמורת מלאה של האב או במשמורת משותפת של שני ההורים. על פי הדין החל כיום, אפילו נשים שילדיהן אינם מתגוררים עימן, אלא מצויים במשמורת מלאה של האב או בפנימייה, יכולות לתבוע מן האב לשלם לידן מעין תשלומי מזונות שנועדו לספק את צרכי הילדים בעת שהילדים מבקרים בביתן, דבר הקרוי "דמי אירוח". לפי פסק דין מיום 27/5/2011 של בית משפט לענייני משפחה בטבריה בתמ"ש 20194-02-11, במצב של משמורת משותפת בפועל, בו הילדים מתגוררים ולנים אצל האב והאם לסירוגין, יש להפחית רק 25% (רבע) מדמי המזונות שמשלם האב לילדים לידי האם.
ואולם, נראה כי גם בתחום המזונות יחול שינוי, במובן של הטלת חיוב על אימהות, לפחות כאלו שהינן בעלות יכולת כלכלית גבוהה מזו של האב, לשאת במזונות עבור קטינים המצויים במשמורת אביהם.
לאחרונה, ביום 11.3.2012 ניתן פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, תמ"ש 34681-06-10, בו חויבה אם, עו"ד במקצועה, לשלם לידי האב, נהג הסעות במקצועו, מזונות עבור בנם הקטין בן ה-13 אשר הועבר למשמורתו, בסך 1,200 ₪ לחודש, בתוספת מחצית ההוצאות הרפואיות.
במצב של משמורת משותפת או משמורת בידי האב, יהא על בתי המשפט, או על המחוקק, לתת את הדעת גם לסוגיה של תשלומים והטבות שונים, כגון קצבת הילדים מן המוסד לביטוח לאומי, אשר משולמת דרך קבע לידי האימהות.
למאמר בנושא חזקת הגיל הרך שפירסמתי באתר Ynet