אהרון ו40 הרצים על פני המים

יש לא מעט סודות בעולם הריצה. רובם ממש כמוסים ולא ידועים לרוב האנשים, גם לא למקורבים ביותר. אתמול גיליתי את אחד הסודות הותיקים ומעניינים ביותר, שרק נבחרים מכירים. איש אחד, מדהים, מארגן כל שבוע ריצות בכל רחבי הארץ, במקומות יפים ומלאי חן, בטח בתקופה הזו של השנה, ומזמין אנשים לבוא לרוץ איתו. כמה קסום זה? ממש כמו בסיפור מתוך "אלף לילה ולילה", מגיעים לשם כשיודעים את מילות הקוד (שומשום היפתח) ונגלה בפניך עולם חדש ומלא קסם.

running78_6

דרך הסוכר ונחל עוג היו אתמול המערה של 40 הרצים על פני המים, אחת הדרכים היפות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. איך זה עובד אתם שואלים? נורא פשוט….מתעוררים ב04:45 (קלי קלות אחרי קיץ שלם ב03:33), מתלוננים לאלוהי הרצים על הקור והשעה וחולמים להישאר אפילו רק עוד דקה מתחת לפוך החם. אין רחמים….טסה מהמיטה. אין כמו לקבוע לאסוף חופרים בדרך כדי להקפיץ אותי מהמיטה בקור ובחושך (ולא אני לא פולניה). והיה קר, מאד….מגיעים לנקודת האיסוף, כדי להירגע ולראות שאני לא המטורפת היחידה, כמה זה מרגיע לדעת שאת לא לבד בטירוף… כמו בשיר המעולה של החברים של נטשה: "מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע". אבל זה בדיוק העניין, לגבי ההקפאה, בהחלט הקפאה. הקפאת ביציות (בלי לפגוע), הקפאת מח – brain freezing  כי אחרת אין הסבר למה שעשיתי לאורך המסלול…

running78_10

אחרי תדריך ותמונות (אחרת איך נוכיח שהיינו ואיך נדע לאן לחזור), מתחילים לרוץ….קצת עליות נחמדות על ההתחלה, קצת בוץ, כי בכל זאת ירד גשם (שוב חצי כנרת ושעה לנקות את הנעליים + 3 ימים להתייבש)…כן, זה מה שעובר לי בראש בתחילת המסלול. ומתחילים ריקוד מושחת עם הנחל, (חבל שפטריק סוויזי לא בא לרקוד איתנו במים), עוברים מצד לצד, קופצים מעל המים, ממש נדיה קומנצ'י בתרגיל קרקע.

running78_1

היינו (חברה קטנה שלא ידעה את כל הסודות בכל זאת), מאד חרדיים ליובש שלנו. שחס וחלילה לא ניכנס למים ונירטב. לכן כל מעבר מים בוצע בקפיצות מרהיבות, בניית גשרים וסכרים מעל המים, מיטב מוחות המהנדסים ומתמטיקאים (או לפחות אלה שהיו איתנו),  חישבו זוויות, זרקו אבנים למים, חישבו גובה קפיצה ….רק כדי שלא נירטב. ככה מצאנו את עצמנו אחרונים, ממש בדיכאון ולא מבינים מה אנחנו לא עושים נכון? איך יכול להיות שכל הקבוצה הרבה יותר טובה מאיתנו (ולא, אנחנו לא תחרותיים, בכלל לא). רק ב3 המעברים האחרונים, מישהו אמר שאין בכלל מה לנסות, הולכים במים, ולא מעל המים…..eureka  ….לא סתם ארכימדס צעק אאוריקה באמבטיה …כנראה שגם הוא גילה ממש בסוף האמבטיה.

running78_9

החיים הרבה יותר מהירים כשאתה הולך במים, הם גם הרבה יותר קרים ורטובים, אבל על זה אנחנו לא מדברים. זה כבר היה השלב בו נגמר הנחל ומתחילה דרך הסוכר, שהרבה סוכר אין בה, יותר דבש קיפודים, אבל היא יפה, עוצרת נשימה בשקט והיופי שלה או שמא היו אלה העליות שעצרו את הנשימה? עצרנו מדי פעם להתענג על הנוף המדהים, ולהסדיר נשימה. המדבר יפה אחרי הגשם. ואפילו אנחנו כבר לא דיברנו כל כך הרבה ולא הפרענו לשקט שלו.

running78_7

סיימנו את הריצטיול בנביא מוסא (תזכורת לצבא, אני עוד בגיל שזוכרים), שנראית אפילו יותר יפה מלמעלה. וקדימה חזרה לרכבים. בריצה כמו בריצה, אחרי כל אחת טובה מגיעה פריסה עוד יותר טובה, כבר אמרנו שריצה זה ספורט משמין? כי רק לטעום 10% ממה שהיה על השולחן לא מכסה קלורית את הריצה, כולל את הקפיצות מעל הנחל.

running78_5

נגמרת שנה ומתחילה עוד אחת, במקור… התכנון היה לכתוב על תוכניות לשנה החדשה, אבל המדבר גנב את ההצגה.

במשפט אחד לסיכום 2018….רצתי הרבה קילומטרים, הרבה מאד, קמתי הרבה פעמים ב03:33 , הרבה מאד, כדי להתכונן ל33 קמ בסובב שהתגלה כחוויה מדהימה. הריצה מצליחה ללמד אותי בכל פעם משהו חדש על עצמי, ובגילי זה כבר לא פשוט….באמצע החיים (אמרתי לפני שבועיים ש45 זה בדיוק האמצע), מצליחה עדיין להיות מופתעת מאנשים, (לטובה ולפחות טובה), וזה כנראה חלק מהכיף…..מצליחה לעשות רוב הזמן את מה שאני אוהבת ומרגש אותי, עם האנשיפ שאני אוהבת ומרגשים אותי. איחולים ותוכניות לשנה הבאה….חכו לשבוע הבא ….

#לאן_את_רצה_TantiRoza

tantiroza
Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.