"תרקדי כאילו אף אחד לא מסתכל עלייך" מלמלתי לעצמי תוך כדי שאני נעה בחדר בחשש. ברגעים הראשונים לאחר שנכנסתי לאולם, עוד טרם תחילת השיעור, הרגשתי כמו נטע זר. מסביבי יכולתי להבחין בנשים וגברים. צעירים ומבוגרים. רקדנים ואנשים "רגילים" כמוני, ששכבו על רצפת הסטודיו וביצעו מתיחות בדיוק וגמישות שאינם מוכרים לי.
תמיד קינאתי ברקדנים. ביכולת המופלאה שלהם להניע את הגוף בתאום מושלם לצלילי המוזיקה. קריירת הריקוד שלי נותרה מיותמת על רצפת הפרקט כבר לאחר השיעור השלישי בבלט. גם ניסיונות ללמוד ריקודי בטן או היפ הופ, לא נחלו הצלחה מסחררת, אבל מי יודע? חשבתי לעצמי. אולי מגאגא תגיע לי הישועה?!
(צילום: אסקף)
גאגא, היא שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין, המנהל האומנותי של להקת בת שבע. מטרתה ע"פ הפרסומים, לסייע לפתח מודעות לתחושות, לחזק את הגוף והריפוי שלו, לתרום לזריזות ולכוח המתפרץ, להעצים חיוניות וערנות, לשחרר מתחים ולאפשר נוכחות איכותית".
מה פירוש המילה "גאגא" שאלתי את המדריכה בתחילת השיעור. היא לא היתה בטוחה. "אולי רוצה לומר שלהניע את הגוף זה פשוט כמו שתינוק הוגה הברות ראשונות, כאשר לומד להשמיע את קולו בעולם .
תנועה – למרות שאנו מורגלים בה מרגע יציאתנו לאוויר העולם ועל אף העובדה שהיא חלק מהטייס האוטומטי שלנו בהתנהלות היומיומית, נדמה שבעולם שבו אנו חיים כיום, היא הולכת ומצטמצמת. וברגע שהיא הופכת לריקוד הגוף הופך מורגל יותר בהשתהות מאשר בזרימה.
הבטתי סביבי באנשים שחלקו אתי את המרחב בסטודיו בסוזן דלל. וחשבתי כמה מתעתע הריקוד הזה. מצד אחד למשקיף מן הצד זה היה נראה כמו מפגן של חוסר מודעות עצמית, שהרי איזה אדם בר דעת ירקוד כך באופן וולנטרי? מצד שני, כדי למלא אחר ההנחיות של המדריכה צריך להיות במודעות שלמה לכל שריר, מפרק, גיד, תנועה. ומצד שלישי, זה היה נדמה כאילו הגעתי לפלנטה אחרת עם אנשים שונים ממני, דוברים בשפות שונות. סוג של מגדל בבל. מיקרוקוסמוס של הקוסמוס שהיה נדמה זר לתרבות הישראלית, המוכרת לי כל כך. אז אולי אין פלא שחלים כאן חוקים אחרים.
שני כללים יש בשיעור אמרה המדריכה החביבה לפני שהתחלנו – לשמור על הגוף בתנועה כל הזמן ללא הפסקה. המילה "מנוחה" לא קיימת בלקסיקון. אם מרגישים עייפות או עומס, משנים תנוחה אבל תוך כדי תנועה מתמדת. ואסור לעצום עיניים.
לא יודעת איזה מן הכללים היה קשה לי ליישם יותר. נדמה לי דווקא שלהימנע מעצימת עיניים. כי בעיניי זה היה מתבקש לעצום עיניים כדי לחוות התכנסות פנימה, להימנע משיפוטיות וביקורת עצמית ולהתמסר לחוויית ההקשבה לגוף. אבל במחשבה שנייה, אולי יש בזה מן ההיגיון בכל זאת, כיוון שיש משהו בהתבוננות באנשים האחרים, שסוחף אחריו לקחת את הגוף למסע של שעה, ולא לוותר לעצמי לאחר רגע. למרות התחושה ש"בנק התנועות" שלי אזל. למרות העייפות. למרות הסקפטיות שאחזה בי בתחילת השיעור.
יותר משהנעתי את הגוף, הרגשתי מהלך השיעור הזה, שאני מחזקת את שרירי הדימיון והתעוזה. "תנסו לבצע עם הגוף שלכם תנועות לא מוכרות" חזרה ואמרה המדריכה. ואני הרגשתי שכל המעוף, הדימיון והיצירתיות שחשבתי שיש בי, מצטמצמים לנקודה אחת קטנטנה. וכמה אני יכולה עוד ללמוד על הגוף שלי. על מנעד התנועות שהוא מסוגל להגיע אליהם, אם רק אתן למחשבה שלי יותר חופש. וכמה יכולה לעוף עוד על כנפי הדימיון, אם לא אגביל את תנועת המחשבות.
ב 26.5 בשעות הערב, יתקיים בהאנגר תל אביב, זו השנה השישית – ארוע רב משתתפים של "גאגא בהאנגר", בהנחיית אוהד נהרין, מורי גאגא ורקדנים מלהקת בת שבע, שכל הכנסותיו לאגודה לזכויות האזרח. ארוע שנדמה שמקבל חשיבות גדולה יותר השנה, בימים בהם הצורך במאבק על זכויות האדם והדמוקרטיה הוא חיוני, בוער ודחוף מתמיד.
שפת הגאגא מתאימה לכל אדם. אין צורך בידע או ניסיון מקדים. רק בגדים נוחים וסקרנות… מוזמנים להצטרף.
לפרטים, כנסו לקישור: http://gagapeople.com/event/%D7%92%D7%90%D7%92%D7%90-%D7%91%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%A8-2019/