תפסיקי לקרוא לי שמנה

StopTellMeImFat

 

גם אל תספרי לי, שרזיתי. תודה. אני  יודעת. מרגישה.

את כן, את. זה פוגע,  שאת שופטת אותי.

אפילו,  כשאת מחמיאה לי ואומרת: "היי ממי..איזה יופי את נראית, רזית"

או עוקצת אותי כאילו בקטנה:  "תאכלי קצת, את נראית שואה"

כשאת מרכלת עלי עם חברה:  "ראית איך היא שמנה? מה זה אין לה מראה בבית? קצת מודעות עצמית..,היא נראית נורא"

או מטיפה לי כשיושבות על כוס קפה ואני מזמינה עוגה: "קחי כבר את עצמך בידיים, תתחילי לאכול בריא, להתאמן, אם רק תרדי כמה קילוגרמים  ישימו לב כמה יפות העיניים"

אני שמנה.

אני רזה.

צאי לי מהצלחת והגוף. זה עושה לי בחילה.

 

כל היום אנחנו שופטים אחרים, לא באמת יודעים למי יגיעו המילים.

את הרחשים מאחורי הגב כולנו מרגישים, גם את המבטים.

זה מסוכן. זאת יכולה להיות סכנת חיים.

למילים יש כח, לא פחות ממעשים.

כולם פה חייבים להיכנס למסגרת, אין מקום לחריגים.

זה גורם לך להרגיש טוב, שאני לא מאלה, שמתאימים?

זה מסוכן. זאת סכנת חיים

לאנשים רגישים מידי זה יותר גרוע מסכין לאיברים הפנימיים.

עשי לי טובה, תתרכזי בעצמך, תמצאי מה עושה לך טוב ותעיפי את השופטת שבך, שתלך.

ובקשה מהלב ממני אליך, אם פגשת נערה, שיצאה מאישפוז במחלקה להפרעות אכילה, גם אם את אוהבת אותה נורא,

אל תגידי לה, שהיא נראית מדהים, כי היא תחשוב, שאמרת שהיא עם קפלים.

וגם אל תגידי לה, איזה יופי שהיא שַׁמְנָהּ, ושיש לה אור בפנים,

כי זה כאילו לקחת את  היד בעצמך ודחפת לה לבטן ותלשת את האוכל ישר מבפנים.

spechial thanks to Peter zelei Images for this beautiful picture

[youtube M8qfRZ5w2qY nolink]