נתחיל מהעובדה שבראשון לספטמבר אני עתידה להיכנס למערכת החינוך כמורה חדשה. אני כותבת עתידה, כי נכון לזמן זה המחשבים של משרד החינוך לא מצליחים לסנכרן את עצמם עם המחשבים של בית הספר אליו התקבלתי ואף אחד לא ממש יודע מה לעשות. אני כמובן לא יושבת בבית רגל על רגל ומחכה. בכל זאת מדובר בעבודה שלי, העתיד שלי, הפרנסה שלי והתשלום לגנים של 2 ילדיי. במשרד החינוך ביקרתי כבר מספר פעמים, מילאתי עשרות טפסים, פשפשתי בזיכרוני ועניתי על שאלות מהעבר שאפילו אמא שלי לא זוכרת, במשך חודש הרמתי טלפונים וניסיתי לקשר בין המחשבים. יש לציין שהמענה האנושי תמיד היה אנושי, נחמד ומבין, מגויס לעזור ועדיין מחכים לנס הטכנולוגי שיצליח להכניס אותי למערכת. אפשר לומר שאני מותשת וזה עוד לפני שפגשתי תלמיד אחד.
על אף ההתשה אניני מתייאשת, יש לי מוטיבציה ואני נרגשת להתחיל ללמד ולהעביר הלאה את המקצוע שאני באמת אוהבת. אממה, לרוע מזלי היום בבוקר קיבלתי עוד מכה קטנה שמאלצת אותי לחדש את המוטיבציה. עם הקפה הראשון עיני פגשו בכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות שמאשימה אותי, בבעיה של מערכת החינוך. כלומר לא ממש אותי, כאמור הבירוקרטיה עוד לא אישרה את עבודתי, אך הכתבה שמתיימרת לבדוק מדוע החינוך בישראל אינו מצליח לצוף מעל המים, סוקרת את מגוון הבעיות המטרידות באמת ומגיעה למסקנה כי עיקר המשבר טמון בגיוס מורים ללא הכשרה. מה הכוונה ב-"ללא הכשרה"? מורים בשנה ג' ללימודיי ההוראה. אז גילוי נאות, אני עדין לא סיימתי את תעודת ההוראה שלי, נישאר לי עוד קורס בודד על מנת לקבל את התעודה המלאה וכן, מצאתי עבודה. לדברי מנהל בית הספר "אהבתי את הלהט שאיתו את מגיעה".
אבל לא אעיד רק על עצמי, איתי במסלול הסבת אקדמאים להוראה, ישבו מורים שהחלו את עבודתם ללא לימודי התעודה ותאמינו לי שהם ממש לא הבעיה של מערכת החינוך. מדובר באנשים שעזבו משרות ומשכורות נחשקות באמת, מתוך רצון עז להיות מורים במטרה להשפיע ולהשיג תוצאות אמתיות בשטח. כך שאם החלטתם לחפש את האשמים במצבו של החינוך בישראל, תבדקו את המערכת. תתחילו בבירוקרטיה, תמשיכו לדרישות ואז תתעכבו על התלוש ולא במורה.
מנהלי בתי הספר מגייסים סטודנטים מכיוון שרבים מהם מזהים את הפוטנציאל בגיוס מורים עם שליחות. המורים הללו מגיעים עם ברק בעיניים ולכן מוצאים עצמם מקודמים כמחנכים, כבר בשנה הראשונה לעבודתם. בניגוד לטענות שהוצגו בכתבה, זה מצוין. אין כמו מוטיבציה ודם חדש בחינוך. המורים החדשים שאני פגשתי הם אנשי חינוך וחזון, ששואלים שאלות ומתעקשים למצוא את הדרך הטובה ביותר לבצע משימה. מבטיחה לכם שתרצו בהם כמחנכים לילדכם. נישמע אידיאלי, אז איפה הבעיה והיכן הכתבה של ידיעות אחרונות הייתה צריכה להסתיים? בעתיד של המורה – אין לו, לא נפשי ולא כלכלי.
אותו פרח הוראה שהגיע עם המון רצון להשפיע ולשנות והתרגש להפוך למחנך, זה שלא התייאש ממסכת הבירוקרטיה ועמד בכל הדרישות שהציב לו משרד החינוך ומנהל בית הספר, התקשה למצוא פתרון לבעיות מהמערכת ועבד לילות כימים לפתור אותן בעצמו, מקבל את תלוש המשכורת ומגלה שתוספת שכרו כמחנך היא 500 ₪ בלבד.
[youtube n13dms8qDhw]
תחשבו, אתם הייתם מוכנים להיות כל עולמם של 40 תלמידים, האבא והאמא שלהם ושל ההורים שלהם, לעמוד בדרישות תובעניות וכל זה כשאתם עדין מתפקדים כמורים מקצועיים למספר כיתות, תמורת 500 ₪ בלבד? גם מורים רבים לא והם פורשים מהמערכת אחרי שנה שנתיים, השאר מבינים את התסכול עוד בלימודי ההוראה ועוברים מקצוע ויש שפשוט מסרבים להתקדם בתוכה. פרחי ההוראה שמגיעים הם התקווה של משרד החינוך והוא זה שאין לו את הכלים לקלוט אותם. אני עדין לא ויתרתי, אומנם עוד מחכה לנס הטכנולוגי שישבץ אותי במחשב, אבל מיד אחר כך אתפנה להתפלל לנס המערכתי, אמן בשבילם כולם.