תפילה להיום

בחורה עם מחשב נייד

מחר.

מחר אני אומרת.

כשאני פוקחת עיניים בבקר מיד אני פוצחת בתפילת הבקר: מחר, מחר זה יצליח. זה יקרה. באמת.

ובערב, מכורבלת בשמיכה קולות הבית מפטפטים, רעש המקרר ושירת מכונת הכביסה אנחות ילדים והמיית חלומות או פחדים.

גם בערב אני מתפללת את תפילת המחר: מחר, מחר אהיה טובה יותר, מאורגנת סלחנית סבלנית זורמת רזה גבוהה נבונה מיישמת. ה-כ-ל יקרה לי מחר.

שנים שאני חורשת בשדות הכותנה של המחר.

שנים שהיום הוא רק גשר זמני, רעוע למחר שכולו טוב.

מחר, מחר אהיה סבלנית.

לילדי לילדי הזולת שמופקדים למשמרת. לקירח. לאמא שלי.

לנשים שעובדות בלהתקשר לזרים ולמכור להם מנוי, לנציגי שירות  למוכרות בסופר. לרעיונות חדשים. לדעות שונות משלי.

מחר אגיד רק אמת. ישר בפנים מה שיש לי באמת על הלב, כן אני מוכנה לשלם תמחיר. זה חשוב וזה מסר חינוכי..

אה, אז באמת מחר אהיה דמות מחנכת. מדברת נכון, זאת אומרת פוליטקלי קורקט שכזה, מנומסת. (אופס, התגלתה סתירה בין המחר הזה למחר ההוא שאומר להגיד ת'אמת.. לא נורא. מתקדמת)

מחר אהיה מאד מכוונת. מפוקסת מסודרת.

כביסה לא תערם על הספה נעליים למקום אין יותר ערימות על שולחן העבודה.

רשימת מטלות כתובה בכתב יד ישר בסוף היום כולן מסומנות בוי בשורה ישרה. וי זוהר מחשיבות עצמית ממורקרת.זוכרת לחתום על כל הטפסים את כל הש'קים כבר שלחתי מזמן, כן זכרתי מפית רקומה ומחברת עטופה כחול.

לא נופלים לי דברים בין הכיסאות. לא שכחתי אף יומולדת. אף בדיקה הרת גורל.

מחר אדאג לעצמי. אני צועדת, אולי פעמיים ביום, זה אפשרי, זמן הוא פונקציה של תכנון קפדני ומחר אהיה גם בזה מצטיינת.

מחר אני אוכלת בריא-טרי-אורגני-הנבטתי בעצמי (שוקולד, פרה מריר, אפשר להנביט? הערך התזונתי שלו עולה?)

מחר אנשום עמוק מהבטן משננת מנטרות חיוביות: אני מנצחת. אני גבוהה ורזה ויש לי מלא כסף, אני טובת לב ושמחה מאד מאושרת ובריאה.

לפחות מאה פעם ביום. את כל הטקסט הזה בעל פה אני זוכרת. כי מחר לא יהיו לי בכלל בעיות זיכרון!

מחר אהיה מחייכת מהכבד מגיבה מהראש וחושבת מהבטן (או משו כזה).

מחר אדע בוודאות מה יעודי. מה נולדתי להיות.

מחר גם אדע מה אני אמורה לעשות, גם אמצא בזה עבודה גם תהיה לי משכורת מהממת וגם כולם שם נחמדים.

יש לי משרד מעוצב או סטודיו רחב ידיים ומזכירה אלגנטית שמחר כבר תדע בדיוק איך אני אוהבת את הקפה שלי (אופס, אני חוששת ששוב חלה תקלה, מותר לי קפה כשאוכלים רק דוחן??)

מחר אגשים את עצמי באופן מוחלט. וגם, כן כן במקביל אבלה זמן איכות עם הילדים שלי, והבעל. והחברות. ואצעד, פעמיים ביום לפחות.

מחר אני מתקשרת לאבא שלי. מדברת מהלב באמת. אין בי פחד. הסודות השמורים בינינו. הדיבורים שאף פעם לא דוברו יהיו עכשיו קלים כמו נוצות שעפות ברוח קלה.

אשתף אותו בלבטים שלי, והוא, הוא יבין.

יציע חיבוק ועזרה מאד רלוונטית. יגיד שתמיד ידע שאני מנצחת, שלא נורא שעד עכשיו לא לגמרי ראו.

שמזל שתמיד יש מחר.

הוא יציע לבוא היום להחזיק לי ת'יד לשמור על הילדים. והוא יבטיח שגם מחר יהיה ממש אותו הדבר.

הוא יבקש סליחה ויגיד שגם אם ממש לא התכוון שזה יקרה הוא מבין שפגע בי. שהיה לו קשה לעזוב, שעד היום הוא לא מבין איך עשה זאת.

ואז, אז הוא יספר לי בשקט על עשרות לילות בהם לא נרדם מדמיין את נשימותי. עוצם את עיניו ופורש את יומי שעה שעה אל הגן ואחר הצהריים ובערב. איך אני גדלה לו והוא מחמיץ, וכשיאמר מחמיץ אשמע גם דרך עשרות אלפי הקילומטרים את ליבו מתכווץ.

הוא יגיד שעכשיו כבר לא חשוב מה היה העיקר שיש מחר בשביל שנינו. הוא יגיד שחבל שאתמול לא היה איתי ולפני שנה ושלושים שנים.

ומחר, מחר כך יאמר לי יהיה בסדר. כי ככה אבאים אומרים לילדים.

מחר אצלצל לאמא שלי ואגיד לה שלא נורא. שאני אוהבת אותה למרות הכל. שגם אם היא בלתי נסבלת היא אמא שלי ואני, אני ממש מצטערת.

על כל המילים שלא אמרתי החיבוקים שלא יכולתי לתת.

מחר אקח אותה לרופא אחד מאד נחמד שיגיד שאפשר לתקן. מחר היא תהייה שוב יפה מצחיקה ומתפקדת.

מחר אכתוב כבר ת'ספר. אצור כל היום יצירה.

מחר אסדר ארונות. אנקה קורי עכביש מפינות.

מחר אקרא את כל הספרים. כן גם לזה יהיה לי זמן.

היי. עכשיו אני עוצרת. עייפה ממחר. מבקשת לעצמי בקשות.

שנים של חריש אפילו היבלות כבר כהות. מספיק.

בקשות להיום.

הלוואי שהיום לא אשא את תפילת המחר העורמת.

הלוואי והיום יהיה בי הכח לחיות. את היום כפי שהוא.

יום צרוב שמש לח אנושי.

יום כתוב במחברת שורות, לא ספירלה.

הלוואי והיום יהיה בסדר. ומחר, מחר יהיה רק עוד יום.

הלוואי שבבקר כשאפקח את עיניי אזמר בקרטוב או אנהם בקרטוב חשוק שיניים עצבני ומסריח. וזהו בלי תפילה, אולי רק חיוך.

ובערב עת המקרר נותן ת'קונצרט של סוף היום אנשום, אסתובב צד שני ואלך לי לישון כי מחר. כן מחר יצלצל השעון.

הלוואי ומה שחשוב באמת יקרה לי היום. קצת ממנו בכל יום.

ומה שלא, לא נורא.

היום אהיה מנצחת.

הלוואי ומחר יהיה רק עוד יום.