כשהייתי בת 18, חזר אבי מחו"ל עם מצלמת פילם של Canon מקצועית ומשוכללת, וצמד עדשות נלוות אליה, בתוך קיט מושלם להסתובב איתה לכל מקום, ופשוט, לצלם.
ברגע שנראתה הערכה הקסומה הזו בביתנו, הוּלְאֲמָה זו אחר כבוד, והועברה באחת לרשותי. ואבי חזר לצלם במצלמה הישנה שלו, מצלמה שרק אחרי מותו גיליתי שהייתה Leica.
חלקנו אהבה אבא ואני. ואני צילמתי מתוך הנאה גרידא. לימים כשהגעתי לעבוד על סטים של סדרות וסרטים תמיד התקנאתי בצלמים שידעו למצוא את הזווית הנכונה. לספר את הסיפור שבסצנה. שידעו להשתמש באור כדי להיעזר בו, לְהַעֲצִים את הסיטואציה.
הרבה לא הבנתי, אבל עמדתי צפיתי והפנמתי.
אותי משך צילום הסטילס דווקא. תפיסת הרגע היחיד. הקפאתו במרחב ובזמן דיברו אלי מאד.
לימים הלכתי לעשות קורס של שנה בצילום, ואפילו זכיתי במלגת לימודים בגובה חצי משכר הלימוד השנתי.
נהניתי מהלימודים מאד. אהבתי את המטלות שקיבלנו. את הסיורים. את השיעורים. את ניתוח העבודות. לרוע מזלי, בעלי בית הספר החליטו לברוח אחרי חצי שנה עם כל הכספים שלנו, ונעלמו. מותירים אותנו וחצי תַּאֲווֹתֵינוּ בידינו.
הדבר גרם לי להתרחק באחת מצילום.
ואני, כמו רבים אחרים מסתובבת מאז רק עם מצלמת הטלפון שלי, ומצלמת להנאתי או לשם הקפאת זיכרונות בלבד.
אם זאת, למזלי, נשארה בי האהבה והיכולת לצפות בצילומים ולהבין ולהעריך את יופיים. לראות קומפוזיציות. ואור. ורגעים מונצחים לעד. ולהתרגש.
היום בערב תפתח בתל אביב תערוכת הצילום השנתית השביעית במספר של PHOTO IS:RAEL
אמש במסגרת סיור מקדים לעיתונאים, זכיתי לצפות בתערוכה.
אז אתחיל בעובדות:
PHOTO IS:RAEL הינה עמותה שהוקמה בשנת 2012 למימוש חזון החברה "לחברה טובה יותר בשפת הצילום", לעשייה חברתית ויצירת דיאלוג בין האמנות לקהילות השונות ברחבי הארץ. החברה פועלת ללא מטרות רווח ובמהלך פעילותה, היא מציעה פלטפורמות שונות לתצוגה, מחקר והפניית זרקור אל נושאים אמנותיים וחברתיים באמצעות שפת הצילום (מתוך אתר בעמותה) שיא הפעילות מתרכז בתערוכות בשבוע הצילום שנפתח היום, ויתקיים בין התאריכים 28.11 ועד 7.12 בבניין עזריאלי החדש שנפתח במתחם שרונה – עזריאלי שרונה – כניסה ממתחם שרונה, רחוב רב אלוף דוד אלעזר.
השנה יציג הפסטיבל 40 תערוכות של למעלה ממאתיים וחמישים צלמים ישראלים ובינלאומיים מובילים, בשילוב תכנים מתחום הפרפורמנס, וידאו ארט, מוזיקה ועוד.
10 ימים. 40 תערוכות. 250 אמנים מרחבי העולם. 30 תערוכות חברתיות. עשרות אירועים מיוחדים.
על הניהול האמנותי הופקד הצלם אייל לנדסמן
ומיה ענר היא האוצרת הראשית.
"פסטיבל זה יותר מתמונות על הקיר", אומרת מיה ענר, "פסטיבל בא לייצר דיאלוג ושיח עם הקהל. חשוב לחשוף ולהיחשף לקהל שיגיע", היא מוסיפה.
הנושא הנבחר השנה ככותרת וכהשראה לפסטיבל הינו המושג פנטזיה.
הפנטזיה על פי אתר הפסטיבל "יכולה להיתפס כאשליה, כדבר שהוא כל כולו פרי הדמיון, ובלתי ניתן להשגה או כדבר שאנו שואפים אליו, חולמים עליו, ופועלים בכל כוחנו כדי להשיגו. הפנטזיה היא חלק מהיום יום שלנו, בין אם בדמיון או בפעולות שאנו עושים".
מארגני הפסטיבל יצאו בקול קורא להגשת עבודות לתצוגה בפסטיבל, קול קורא בהגשה אנונימית מכל קצווי תבל. הוגשו מעל לאלף הגשות אומרת ענר, נבחרו בסה"כ 20 בלבד. והן מוצגות לקהל בתערוכת הזוכים (1) בקול הקורא.
[ * המספרים מייצגים את מספרי התערוכות]
בין הזוכים פגשנו אמש את הצלם עודד וגנשטיין (1) שהציג תערוכה של צילומים שצולמו בסיביר. דיאלוג שיצר בין המצלמה לבין קשישות החיות בכפרים ובנופים המושלגים. "הנשים הזקנות הללו לעולם לא תוכלנה עוד לעשות את הדברים שתרצנה לעשות, הן יודעות שלעולם הן לא ישובו למקומות בהן רוצות להיות, והן מצולמות כשהן לובשות את לבוש העבר המסורתי של השבטים מהן באו". אומר וגנשטיין, "אנחנו כחברה לא שמים דגש על הדור המבוגר שיש ללמוד ממנו" ואת הדברים הללו מנסה ונגשטיין להציג בעזרת מצלמתו.
על שולחן לבן שבמרכזו מנורה מוצבים מכשירי שקופיות קטנים, כמו שהיו לנו בילדותינו, כשמצמידים אותן לעיניים ניתן לצפות בהן בתמונות, משל היו הן חיות. הצלם מור אלנקווה (1) בחר להנגיש לקהל שלו את צילומיו בדרך מיוחדת זו. בכל מכשיר שכזה מוצגת סדרת תמונות שונה, וכל צופה מספר לעצמו את הסיפור שלו, לדבריו של אלנקווה. אנחנו רואים פנטזיה המלווה בדוק של אימה. אפלה. כשלא ברורה מה באמת הסיטואציה הנצפית, הטקסט המלווה את התערוכה מסביר שהכל נלקח מעולם החתונות, עולם המלא בפנטזיות של החתן והכלה ובפנטזיה הנגלית לעיניי אורחיהם החוגגים.
20 העבודות שנבחרו בקול הקורא מרתקות ויפיפיות. בהסתובבי בנחת בין הצילומים הגדולים שעל הקירות עברה בי המחשבה, איך בכלל יכול צלם לבחור מבין כל עבודותיו מה לשלוח לתחרות. ואיך יכול אוצר של תערוכה שכזו לבחור מבין אלף אנשים ששלחו עבודות מה להציג על הקירות.
תערוכה אחרת שאהבתי הייתה תערוכת חלוצות הצילום (5) שאצרו נועה צדקה וגיא רז.
"הפרוייקט חלוצות הצילום הינו יוזמה של PHOTO IS:RAEL כחלק מרצף תערוכות מחקר המוקדשות להתפתחות הצילום הישראלי. המחקר בתערוכה זו זורק אור על הנשים המצלמות וחוזר אל לתחילת הצילום בארץ, מסוף המאה ה-19, ומסמן מחדש דור של צלמות שהודרו משיח הצילום האמנותי והמקצועי…" נכתב בתוכניית הפסטיבל. מטרת התערוכה היא לדבר על נשים בראשית הצילום בארץ.
התערוכה המוצגת מורכבת משני חלקים, בחלק הראשון שאצר רז, דיוקן עצמה, תמונות הצלמות עצמן, מחקר וביוגרפיות קצרות לצד ספרים או פרסומים שלהן או אודותן.
66 צלמות נשים, שפעלו בארץ בין השנים 1850-1978.
בחלק השני של הפרויקט הנפלא הזה – שלדעתי צריך לעבור אחר כבוד בתום התערוכה הנוכחית ולהיות מוצג במוזיאון ירושלים, לתמיד – הצלמת שאכפת לה – ובו מציגה צדקה, האוצרת, את עבודותיהן של עשר מאותן צלמות, ובכך פותחת צוהר אל עולמן הייחודי והפנימי. מבין העבודות האלה רגשה אותי עבודתה של הצלמת אנה ריבקין-בריק שזיהיתי את שמה מספרי הילדות שנכתבו ע"י לאה גולדברג ולוו בצילומים האייקונים שגדלנו עליהן מסדרת ילדי עולם כדוגמת נוֹריקוֹ-סאן, הילדה מיפן, אֶלֶה קָרִי הילדה מלפלנד ועוד. בתערוכה הפעם מוצגים צילומיה של רבקין בריק ילדים במחנות הפליטים בעזה בשנות ה 50.
תערוכה אורחת (6) בפסטיבל הינה תערוכה של הצלם האמריקאי הנודע אלק סות', בתערוכה מוצגות עבודות מתוך הפרויקט האייקוני של סות' SLEEPING BY THE MISSISSIPPI, אשר היווה את פריצת הדרך לקריירה של מי שנחשב כיום לאחד הצלמים החשובים והמשפיעים בעולם כיום. בצילום אנלוגי, בפורמט גדול, מספר סות' את הסיפור של אמריקה ושל אנשיה. ודרכם הוא מספר למעשה את סיפורם של בני האדם באשר הם על הגלובוס. הצילומים המוצגים על הקירות אמנם גדולים אבל סות' מצליח להציג אינטימיות וקשיי יום יום בחיי האדם הפשוט, הוא מצליח להוציא בהקפאת רגע את סיפור מושאי הצילום שלו, תוך הוא שואל אותם מהם חלומותיהם.
תערוכה נוספת (8) שצדה את עיני הייתה של צלם אמריקאי נוסף – מארק אוהרס-לקלף – כמרחק האדמה מן השמיים – לקלף מתאר בצילומיו המופלאים בעיניי מגוון רחב של יחסים בין גברים ברחבי תת היבשת הקסומה הודו. הוא מאפשר לצופה, הצצה לתרבות הומוסוציאלית מקומית, המושתת על רעות וחברות גברית, על סף הארוטיות הלא תמיד ממומשת. בצילומיו מוצגת הודו של הרגע הזה, שבין מסורת העבר לקדמה המתדפקת על דלתה.
בקומה השנייה של הבניין מוצגת תערוכת דרכים חדשות – זוהי תערוכת הפעילות החברתית בשפת הצילום של ארגון PHOTO IS:RAEL, את התערוכה הזו אצרה אורלי שגב –מנהלת הפעילויות החברתיות של העמותה – שסיפרה שהם פועלים כבר למעלה מחמש שנים ברחבי הארץ, בהכשרת מדריכים מתנדבים, לעבודה קהילתית בצילום בקהילות ובחברות שוליים. והם עובדים במתודולוגיה שנקראת Photo Voice, המנחים המוכשרים מעניקים בקהילות הללו, במסגרת פעילות שבועית עם כל קהילה, כלים בסיסיים בצילום.
כולם מצלמים ללא תיווך, למשל ילד מבית פגוע המצלם את חייו והקשיים שלו בהם.
שגב מספרת כי בשנת 2019 פעלו 55 קהילות שכאלה בכל רחבי הארץ . ו-45 מתוכם מצירות על הקירות סביב בתערוכה חברתית, את תמונות המשתתפים עצמם. "כולם יכולים להשמיע את קולם ולהראות את עולמם, הפיזי והפנימי". " הקבוצות הללו, הוסיפה שגב, לא קבוצות טיפוליות, אין זה Photo therapy כי אם Photo Voice, היא מדגישה, "עבודה ספציפית להעצמה קהילתית ואישית. וכשכל קבוצה בחרה איך ליחד את הקול שלה כקבוצה".
בקומה השנייה מוצגות גם תערוכות שונות של פרס מיתר למצוינות בצילום 2019, תערוכה של 20 הפיינליסטים מרחבי העולם, שנבחרו בצורה אנונימית מתוך 600 גופי עבודות שהוגשו. אהבתי להסתובב בין התמונות המוצגות והמציגות חיים ברחבי עולם. "ועדת השיפוט חיפשה מצוינות בתחום עם דגש על איכות ופוטנציאל ליצירת גוף עבודות לתערוכה" – נכתב בתוכנייה.
תערוכה אחרת שתמשוך קהל רב היא של הזמר והיוצר המוכשר עברי לידר (20) שנקראת WAITING FOR ALBI, לידר מציג תמונות שצילם במשך כארבעה שבועות בספטמבר השנה – התקופה בה המתין ללידת בנו באלבמה ארה"ב. תיעוד אישי ואינטימי מאד של בחור גאה המחכה ללידת ילדו הראשון מאם פונדקאית בארה"ב, רחוק ממשפחתו וחבריו הקרובים, אך יחד עם זאת, מצליח לידר להדהד נושאים חברתיים ופוליטיים, החל מחוק הפונדקאות בישראל, ועד ארה"ב של ימי טראמפ.
מאירועי הפסטיבל השבוע:
ערב פתיחה חגיגי – יום חמישי, 28.11.19 20:00
מרתון הצילום הרביעי – במרתון יקבלו מאות הצלמים שנרשמו ששה אתגרי צילום סודיים, אותם יצטרכו לבצע בפרקי זמן מוגדרים, במטרה למצוא סיפור מקומי וייחודי. יום שישי 29.11.19 09:00-14:00 – ההשתתפות בהרשמה מראש.
הכרזת זוכה פרס מיתר 2019 – אירוע ההכרזה. שילווה בשיחה בין הצלם מארק אוהרם-לקלף זוכה פרס מיתר למצוינות 2018, לבין דוד עדיקא, צלם וראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. יום שבת, 30.11.19, 20:00.
הרצאות שונות:
הרצאה על תערוכת חלוצות הצילום בהשתתפות אצרי התערוכה גיא רז ונועה צדקה וצלמות בכירות מתקופות שונות שישפכו אור על ההיסטוריה של צילום נשי בישראל – יום שני, 2.12.19 20:30
הרצאה על הצלם אלק סות׳ וחתימת ספרים – יום שבת, 30.11.19
ערב לזכרו של הצלם רוברט פרנק – יום חמישי, 5.12.19
מידע נוסף על הרצאות נוספות – באתר התערוכה.
סדנאות הפסטיבל
השנה, לראשונה, יתקיימו סדנאות ע״י מיטב אמני הפסטיבל, תוך התמקדות בנושאים בהם הם עוסקים בעבודתם.
זוהי הזדמנות מצוינת להרחיב את עולם הידע כצלמים ואמנים, להכיר פרקטיקות חדשות של עבודה צילומית, ולפגוש מקרוב את האמנים המציגים.
> הפורטרט האנושי | סדנה בהנחיית הצלם עודד וגנשטיין – יום רביעי, 4.12.19 12:00
> סדנת קידום אמנים | בהנחיית האמן הפולני יאן בריקצ'ינסקי – יום חמישי, 28.11.19 10:00
סיורים מודרכים
לחצו ללוח הסיורים המלא
להזמנת סיורים פרטיים / לקבוצות נא ליצור קשר עם adva@photoisrael.org
אירועים מיוחדים
סופי שבוע למשפחות והפעלות לילדים
אירוע לילה ומופעי מחול ומוזיקה
שיחי גלריה
שעות פתיחת הפסטיבל:
יום חמישי 28.11 – 17:00-22:00
יום שישי 29.11 – 10:00-16:00
יום שבת 30.11 – 10:00-22:00
ימים ראשון עד רביעי 1-4/12 – 17:00-22:00
יום חמישי 5.12 – 12:00-00:00
יום שישי 6.12 – 10:00-16:00
יום שבת 7.12 – 10:00-22:00
חניונים זמינים באזור:
חניון מגדלי עזריאלי שרונה
חניון מגדל היובל
חניון שרונה מרקט
חניון TLV
חניון מגדל המילניום
חניון מגדל פלטינום
